עולם אחד/י
פרק י[עריכה]
זאת ועוד אחרת תראה שדברי ישרש יעקב דחויים לגמרי, והוא כי הנה יש מקום עיון במאמר הנ"ל שאמרו חז"ל "עולא אמר כדרב הונא וכו'", ופירש"י "הא דכתיב פרי מחשבותם וכו'". ויש להקשות מנא ליה לרש"י הא? דלמא קאי על הכתוב "למען תפוש וגו'" ופליג על רב אחא בר יעקב וס"ל שגם בעבודת אלילים אין המחשבה מצטרפת למעשה. והא דכתיב "למען תפוש" - מיירי כשעבר ושנה, הן בע"א הן בכל שאר העבירות, אלא שכתוב אצל עבודת אלילים אבל לעולם אין הפרש בין עבודת אלילים לשאר עבירות. כי מהיכא תיתי לן לחלק אליבא דעולא? ובזה אתי שפיר טפי לשון חז"ל "עולא אמר וכו'" אחר הדרש שכתוב "למען תפוש". כי לפירש"י יש לדקדק קצת שראוי להקדים "עולא אמר וכו'".
וליישב זאת צריך לומר שאי אפשר לפרש הכתוב "למען תפוש וגו'" על 'עבר ושנה', והיינו מפני שהמחשבה זו שחושב אח"כ בעבירה זו אשר עבר ושנה הוי כמו מעשה ממש מאחר שכבר נעשית לו כהיתר ובוודאי יעשנה. ובכתוב "למען תפוש" נאמר "בלבם" דמשמע מחשבה לבדה בלי שום מעשה, לכן הוכרח רש"י לפרש על "פרי מחשבותם", כי כן מחשבה זו אחר שעבר ושנה הויא ממש כמו מחשבה שעושה פירות, וז"ש רש"י ז"ל בצחות לשונו "ואפילו לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים אלא שלא הוצרך לה כדרב הונא וכו'" - לומר שלכן קאי על הא דכתיב "פרי מחשבותם" ולא על "למען תפוש". ודוק. ומעתה דברי ישרש יעקב ממילא דחויים, שהוא מפרש הכתוב "למען תפוש" על 'עבר ושנה', ואין זה מדוקדק וכמדובר.
ואם תרצה להתעקש ולומר שהרא"ש מפרש כן הכתוב "למען תפוש" על מחשבה זו אחר שעבר ושנה, וסבירא ליה ששייך שפיר מלת "בלבם" שמכל מקום אין כאן אלא מחשבה בלבד, ופליג בזה על סברת רש"י ז"ל -- מלבד שזה דוחק, יש גם כן להקשות קושיא עצומה שאם כן מנ"ל לפרש הכתוב 'למען תפוש' גם על ע"א ולאחר מעשה, דלמא לא קאי הכתוב רק ב'עבר ושנה' ואין הפרש בין ע"א לשאר עבירות. ובפרט שזה בוודאי לא יסבול הכתוב 'למען תפוש' שנאמר 'בלבם' על אחר מעשה לגמרי בפועל, ומנ"ל לחלק בין ע"א לשאר עבירות? וכמו שבשאר עבירות אינו נענש על המחשבה גם לאחר מעשה לפי דבריו אליבא דעולא -- כמו כן נאמר בעבודת אלילים?! ומהיכא תיתי לחלק ביניהם אחר שאפשר לפרש 'למען תפוש' על כל העבירות ב'עבר ושנה'. ודוק.
הכלל העולה שדברי ישרש יעקב דחויים. ופירוש דברי הרא"ש ז"ל הוא כמו שכתבתי למעלה שאין עונשו קשה כל כך ושלזה כיוון גם רבינו בחיי ז"ל. ונמצא מזה לפי הנחתינו שבמחשבת עבודת אלילים נענש גם על המעשה, מועיל מדת הרחמים לפי דעת רבינו אשר ז"ל שעל כל פנים אין עונשו קשה כל כך במה שנענש על חלק המעשה גם כן. ונמצא שבמחשבת ע"א נענש על המחשבה עונש גדול כמו שהוא בכל עבירות, שהעונש על המחשבה הוא עצום ורב כמש"ל. רק מה שאצל ע"א נענש גם על המעשה אף אם לא עשה - בזה מועיל מדת הרחמים לפי תירוץ השני של הרא"ש ז"ל שלא יהא עונשו קשה כל כך. וק"ל.
סוף דבר, והוא המכוון אצלי פה שנאמר ד"הרהורי עבירה" הוא כפשוטו, ועל כל פנים מוכח שהעונש על המחשבה הוא עצום ורב מן העונש שעל המעשה, אלא שנתגלגלו הדברים עד שבאו לידי אריכות.
ומעתה אבאר איך גם שכר על מחשבה טובה הוא רם ונשא וגבוה מאוד מן השכר אשר על המעשה.