עולם אחד/ה
פרק ה
[עריכה]ידוע מה שאמרו חז"ל (קידושין פ"ק דף מ' ע"א) וזה לשונם:
- "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר אז נדברו וגו' אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'" (תהלים סו, יח). ואלא מה אני מקיים "הנני מביא וגו' פרי מחשבותם" (ירמיהו ו, יט)? - מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו'. ואלא הא דכתיב "למען תפוש את ישראל בלבם" (יחזקאל יד, ה)? אמר רב אחא ב"י ההוא בעבודת אלילים הוא דכתיב וכו'. עולא אמר כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה וכו' נעשית לו כהיתר". עכ"ל ועיין שם.
והנה מה שאמרו "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה" - אין ספק שהכוונה לומר אפילו נאנס ולא עשה העבירה - היפך מחשבה טובה. דאי לאו כן קרא למה לי? (וכבר ידוע כי ידיעת ההפכים אחת. וגם כמ"ש המהרש"א בחידושי אגדות עיין שם).
והנה המפרשים רובם ככולם המה ראו כן תמהו במאמר דהרהורי עבירה הנ"ל, הלא מפורש שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. וזאת היתה להם לפרש מאמר ד"הרהורי עבירה קשין מעבירה" שהיינו דווקא אחר מעשה העבירה.
וכדי שלא יהיו הדברים האלה לפניך כדברי הספר החתום - אציגה נא עמך מעט מן המפרשים ההם.
[דעת רבינו בחיי]
[עריכה]לך נא ראה מה שכתב רבינו בחיי ז"ל בפרשת נצבים (בחיי על דברים כ"ט, יח') על פסוק "והיה בשומעו את דברי האלה וגו'" שהביא המאמר הזה דהרהורי עבירה, וכתב שהמאמר הזה גדול הערך מאוד - רבו בו הפירושים. ומביא כמה פירושים האומרים בכוונת המאמר שגם הרהורים בלבד, אם שלא עשה מעשה, קשים מן העבירות. וגם הוא ז"ל עצמו פירש בו כן מתחלה אלא שהוסיף בו טעם על פי מאמר הכתוב (משלי טו, יג) "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה" - הרי ששמחת הגוף ועצבונו תלוים במחשבה, שהמחשבה שבלב יוצאת לפועל ומתגלה בגוף. ולכן ההרהור שיש בו גם פעולה -- זו קשה מן העבירה שאין בה רק פעולה בלא הרהור. עיין שם היטב.
וכתב עוד, ואם ישאל שואל והאיך יענש הכתוב על הרהור בלא מעשה? - והאריך בישוב שאלה זו באמרו כי בחירת המחשבה מסורה ביד האדם אחר ההכנות טובות, ומה שלפעמים יולידו סעיפיו ורעיוניו מחשבות בלתי טובות - והנה זה טרם ההכנות והוא סימן המכשול והחטא כי הטה עצמו מני אורח ולא גדל נפשו במדרגת ההכנות. ועיין שם שהאריך בזה. ואח"כ מביא גם כן דברי הרמב"ם ז"ל אשר הבאתי בפרק העבר.
ואחר סיומו דברי הרמב"ם כתב עוד בזה הלשון:
- "ועוד טעם אחר, הרהורי עבירה קשין מעבירה -- אחר מעשה העבירה. כי כיון שעשה העבירה כבר ועוד הוא מהרהר בזה - הוא קשה לענין עונש הנפש מעברה עצמה. אבל קודם מעשה העבירה אין עונשו קשה ואינו נענש כלל, שהרי אמרו חז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ואינו נענש עליה. וכן הוא אומר "און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'". אלא א"כ היתה מחשבת עבודה זרה שכתוב בה "למען תפוש את בני ישראל בלבם"". עכ"ל רבינו בחיי ז"ל.
והנה מה שכתב: "אבל קודם מעשה העבירה אין עונשו קשה ואינו נענש כלל" - הוא קשה להבין. וכבר ידוע ומפורסם גודל עמקות דברי רבינו זלה"ה במקומות הרבה. וחלילה לחשוב עליו שכתב איזה דבר שלא בכוונה מכוונת. ואשרי מי שזוכה לטייל בפרדס עומק מחשבותיו. ואין כאן מקום להאריך.
[דעת הרא"ש]
[עריכה]ואמנם מה שנלע"ד בזה, הוא על פי מאחז"ל (ראש השנה פרק קמא דף י"ז ע"ב) "ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה", ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל, וזה לשונו:
- "וא"ת מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא? וי"ל וכו' אי נמי קודם שיחטא בע"א בעבודת אלילים, ואף על פי שכבר חשב לעובדה ומחשבת עבודת אלילים הקב"ה מצרפה למעשה כדכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם - אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא, וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה", עכ"ל.
והכוונה לדעתי לומר שאין עונשו קשה כל כך כמו אחר שיעשה בפועל, דאי לא תימא הכי קשה - מאי הפרש בין עבודת אלילים לשאר עבירות שאמרו חז"ל מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה וכו' כנז"ל, וכדמוכח מן הכתוב "הנני מביא וגו' פרי מחשבותם". אלא וודאי כדכתיב.
ומעתה מבואר שז"ש רבינו בחיי זלה"ה על כל העבירות - הן ע"א הן שאר עבירות - שקודם מעשה העברה לא תוכל לפרש כלל מאמר דהרהורי עבירה וכו', ואמר אין עונשו קשה - היינו אצל ע"א (אם שמצרף המחשבה למעשה - מכל מקום אין עונשו כל כך כמו אחר מעשה העבירה בפועל). ואמר "ואינו נענש כלל" - היינו אצל שאר עבירות חוץ מעבודת אלילים שאינו נענש על המחשבה כלל. וז"ש "שהרי אמרו ז"ל וכו'" וקאי על מאי דסיים שאינו נענש כלל דהיינו בשאר עבירות וכמ"ש מפורש "ואינו נענש עליה וכן הוא אומר און אם ראיתי וגו'", ואמר "אלא אם כן היתה מחשבת ע"א וכו'" - זה קאי על אומרו שאין עונשו קשה, וכדמוכח מדברי הרא"ש ז"ל האמורים, שזהו ההפרש בין ע"א לשאר העבירות וכמדובר.
ואם שיש באומרו "אלא אם כן היתה מחשבת ע"א וכו'" קצת דוחק בפירושו - טוב שנסבול מעט מהדוחק הזה כדי להציל אותו מקושיא עצומה בסתירת דבריו בתוך כדי דבור באומרו שאין עונשו קשה ואינו נענש כלל. ומה גם שע"כ לפרש כמו שכתבתי, דאם תפרש דבריו כפשוטו ותאמר דעתו שאצל חטא ע"א נענש על המחשבה עונש גדול כמו על המעשה כפשט לשון חז"ל דקדושין הנ"ל -- יפול מזה לספק עצום מאוד, והוא: למה לו לדחוק ולפרש המאמר דהרהורי עבירה שמיירי אחר מעשה העבירה (שהוא דוחק גדול הנראה לעין, שכל הדחק הזה היינו מפני המאמר דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וכמ"ש) -- הלא יוכל לפרש המאמר דהרהורי עבירה על ע"א ולא יקשה מידי. אלא וודאי כדכתיבנא. ובפרט שהוא שיטת הרא"ש ז"ל כדבר האמור. ומה שכתב "ועוד הוא מהרהר" - רצונו ליישב לשון 'הרהורי' שהוא לשון רבים וק"ל.
והנה ראיתי לקצת מפרשים שהבינו דעת הרא"ש ז"ל שאין נענש כלל על מחשבת עבודת אלילים עד אחר המעשה, ומזה נפלו לקושיות עצומות הלא תראה בספר בית יהודה במסכת קידושין הקשה שלפי זה מאי פריך (קידושין לט, ב) "ודלמא מהרהר בע"א הוה וכו'" - והא על המחשבה של ע"א אינו דן רק אח"כ כשעושה מעשה וכו', עיין שם שהאריך בישוב קושיא זו בדוחקים גדולים. ותורף דבריו, שמכל מקום אינו כדאי שיגין המצוה דכיבוד ודשלוח הקן שלא יפול במקום דשכיח הזיקא מאחר שהרהר בע"א.
עוד כתב: או אפשר לומר דהכי פריך: ודלמא הרהר בע"א וכו' ומשום הכי לא הגינה המצוה שלא יפול ושלא ימות, דטבא ליה עביד שימות, דאי לא ימות שמא יעבוד אח"כ עבודת אלילים כיון שמהרהר בה, שמא יוציא מחשבת הרע לפועל ואז יהא נענש גם על הרהור דע"א וכו'. ראה נא איך שנכנס בדוחקים עצומים כדי ליישב הקושיא זו. ובאמת הקושיא זו מעיקרא ליתא. כי על כל פנים נענש על המחשבה של ע"א אלא שאין עונשו כ"כ כמו שהוא אחר המעשה. וכנראה מפורש בפשט לשון הרא"ש ז"ל.
[דעת ישרש יעקב]
[עריכה]עוד ראיתי בספר אחד ושמו ישרש יעקב שחברו הגאון כמהור"ר חיים אבואלעפייא שכתב במסכת ראש השנה וזה לשונו:
- "והנה הרא"ש כתב וכו', וליתא דכל העבירות גם כן כשעושה פירות שחטא נפרע גם על המחשבה כמ"ש שם שנאמר פרי מחשבותם - מחשבה שעושה פירות מצרפה למעשה, ומאי דכתיב למען תפוש את ישראל בלבם מיירי בע"ז. הרי דבע"ז גם בלי מעשה נפרעין ממנו, הפך מ"ש הרא"ש. וי"ל דלעולא דמוקי בהתם קרא דפרי מחשבותם בעבר עבירה ושנה בה - יתכן דבע"ז אינו נפרע עד שיעשה מעשה. וקרא "למען תפוש" מיירי - או בעבר ושנה או בע"ז אחר מעשה. והבן." עכ"ל.
ופליאה נשגבה בעיני לומר כן שיהיה מאחז"ל דראש השנה "אני הוא קודם שיחטא האדם" אליבא דעולא דווקא. וגם דבר זה גופא דנאמר שעולא פליג על הא דאמרינן "מחשבה שעושה פירות הקב"ה מצרפה למעשה", ויסבור אם כן בשאר עבירות גם כשעושה מעשה אינו נפרע על המחשבה כלל רק על המעשה בלבד, רק בע"א שלאחר מעשה דווקא נפרע גם על המחשבה -- מלבד שהדבר קשה לומר כן, יקשה גם כן שהמאמר דהרהורי עבירה וכו' לא יתפרש אליבא דעולא רק בע"א ולאחר מעשה דווקא, והוא דוחק גדול. ומה גם שתפול בספיקות עצומות שיבוארו אי"ה בפרקים שיבואו.
ואין ספק אצלי רק לומר שעולא לא פליג כלל, ואדרבה היה הדבר פשוט אצלו שמחשבה שעושה פירות מצטרפה למעשה עד שהיה קשה לו למה לי קרא, ולכן אמר כדרב הונא שלזה צריך קרא שהוא במחשבה בלבד, מכל מקום כיון שנעשית לו כהיתר נענש על המחשבה לחוד כמו שפירש"י. אמנם מחשבה שאחריה מעשה לא צריך קרא, כי מה"ת מהיכא תימא/תיתי(?) לא יענש על המחשבה ומעשה. (וגם זה מן התימא על בעל ישרש יעקב שנראה סברתו בהיפך ממש ודוק).
שוב ראיתי בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין חלק ב' פרק כ"ב שעולא לא פליג (כן משמע שם ולהלן אי"ה אעתיק קצת לשונו). ואשר על כן המחוור בדברי הרא"ש ז"ל הוא מה שכתבתי. וכן נראה מפשט לשונו שכתב "אפילו הכי מתנהג עמו במדת הרחמים קודם שיחטא", כלומר שהעונש עבור המחשבה הוא במדת הרחמים, והיינו שאין עונשו קשה כל כך וכדבר האמור. ושלזה כיוון הבחיי זלה"ה. ודוק בכל זה היטב. ובפרקים שיבואו אדבר עוד מזה.
ונחזור לעניינינו שעל כל פנים נראה בעליל שאשר הביא לרבינו בחיי ז"ל לפרש מאמר דהרהורי עבירה אחר מעשה העבירה הוא המאמר ד"מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה", וכמו שכתב מפורש כמובא לעיל. ובדרך זה דרכו רוב המפרשים אשר ראיתי' וכמו שאביא לך קצת מהם להלן בעז"ה.
ולפי זה צריך שתבין מפירושים הראשונים שהביא רבינו בחיי ז"ל שמפרשים המאמר ד"הרהורי עבירה" הנ"ל קודם שעושה מעשה -- איך הם מפרשים המאמר ד"מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה"? ובהשקפה ראשונה נראה שהפירושים הראשונים שהביא סבירא להו שמאמרים אלו פליגי אהדדי, ומי שאמר זה לא אמר זה. כך נראה מפשט לשונו של רבינו בחיי ז"ל. ואמנם אחר שתראה חוות דעתי בעניינים האלו בפרקים שיבואו אי"ה - אז תבין ממילא שגם לפירושים הראשונים שהביא אתי שפיר המאמר ד"מחשבה", ולא פליגי כלל.
גם תדע שהנראה מלשון רבינו בחיי שמפרש דברי הרמב"ם שהבאתי בפרק העבר גם כן כמו שכתבתי שם שכוונתו במאמר דהרהורי עבירה בהרהור בלבד גם אם לא עשה מעשה. ומ"ש שם בסיום דברי הרמב"ם בזה"ל "כן כתב תחלת פרק שני מספרו", עכ"ל, טעות נפל בדפוס וצ"ל "בחלק שלישי פרק שמיני מספרו". ודוק. וברוך ה' שזכני להבין קצת דברי רבינו בחיי זלה"ה.