עולם אחד/ח
פרק ח
[עריכה]עתה תראה דבר חדש שהאיר ה' את עיני להבין ולהשכיל במשפטי ה' בענין המחשבה אם טובה היא הקב"ה מצרפה למעשה, ואם רעה אין מצרפה. ושאר דברים שנאמרו בה. .ובפרט מה שהוא בה"ס בהפוך רעה מצטרפה, טובה אין מצרפה. כמאחז"ל (ירושלמי פ"ק דפאה) ובתוס' דמס' קידושין (קידושין לט, ב) בד"ה מחשבה, עיין שם.
ויפלא הדבר בעיני המשכיל -- שהרי נודע מאחז"ל (בבא קמא פרק ה' דף נ' ע"א) "א"ר חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". וכן הוא בירושלמי דשקלים פ"ה (פ"ה ה"א) (בשינוי לשון עיין שם). ולכאורה אין וותרנות גדול יותר מזה האמור במשפטי המחשבה הטובה היא אם רעה.
ובכן באתי הנה להשכילך בינה שתראה מבורר שהכל במשפט הצדק והישר, ואם שהדבר בזה שייך אל הקונטרס הנקרא בשם עולם הפוך, כי הוא מיוסד על כל דבר והפוכו עיין שם ותרוה צמאונך בעז"ה -- אך מפני שבפרק העבר חויתי דעתי בענין המחשבה, אמרתי שלא יהיו הדברים בעיניך כמו מגדל הפורח באויר, אשכילך ואורך מה שחנני ה' להעמיד הדבר על יסוד מוסד, הבט נא וראה ותשביע בצחצחות נפשך.
ידוע תדע מה שכתבו הטבעיים, שהתנועה המוכרחיית תתחלף מהתנועה הטבעית בתנועותיהם. שהטבעיית תתחיל בחולשה ותשלים בחוזק, וכמו שנראה שהאבן כשתרד ממקום גבוה אל מרכזה כשתתקרב אל הארץ שהיא מרכזה תתנועע יותר במהירות. והתנועה המוכרחית בהיפך - כי כשתתחיל להתנועע תתחיל בחוזק לפי שאז יהיה הכח הדוחה אותה יותר חזק, וכל עוד שתלך תחלש תנועתה עד שתתבטל בהכרח. וכמו שנראה בחוש בעליית האבן למעלה על ידי הכח הדוחה אותו כמ"ש בא' משמע(?) ומובא בספר שערי דמעה ריש חלק ג' מן השער הראשון, עי"ש.
וכבר ידעת כי האדם מקושר משני חלקים - חומר וצורה. והאלהים ברא את האדם ישר שיהיה החומר נכנע תחת הצורה וכמו שהאריכו הקדמונים וגם הרב המורה בפרק שמיני מן החלק שלישי. ושם נאמר בזה הלשון:
- "וכאשר התבאר שהענין כן, ולא היה אפשר בגזירת החכמים האלהיית שימצא חומר בלתי צורה, ולא שימצא צורה מאלו הצורות מבלתי חמר, והתחייב הקשר זאת הצורה האנושית הנכבדת מאד אשר בארנו שהוא צלם אלהים ודמותו, וזה החומר העפרי החשוך המביא אותו לכל חסרון והפסד - נתן לה, ר"ל לצורה האנושית, יכולת על החומר וממשלה ושלטון עד שתכריחהו ותמנע תאותיו ותשיבם על מה שאפשר מן היושר והשיוי", עכ"ל. ועיין שם שהאריך מאד.
ושם מבואר שכן הוא טבע הבריאה להיות החומר נכנע תחת הצורה, כי לתכלית זה בראו. וכמו שנאמר "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך", עי"ש. וזה נודע ומפורסם במקומות הרבה עצמו מספר.
ומעתה פתח עיני שכלך ותראה בביאור שהאדם הישר ההולך בדרך הטוב ומתמיד כפי גזירת צורתו הנכבדת להדבק בשכל האלהי השופע עליו אשר ממנו נמצאה הצורה ההיא - וכמשל בן חורין שהביא שם הרב המורה. הנה אדם כזה הוא מתנועע בתנועה הטבעיית, כי כן הוא מתנועע אחר טבע בריאתו כאמור. ולפיכך מחשבתו הטובה הקב"ה מצרפה למעשה, כי מאחר שהתחיל לחשוב בטוב מצד הצורה - אם שהדבר הזה הוא רק במחשבתו שהיא נמשכת אחר צורתו - בוודאי אם לא היה נאנס היה עושה המעשה הטוב ההוא גם בפועל כדרך תנועה הטבעיית שתשלים בחוזק.
אך אם חושב מחשבה רעה - הנה המחשבה זו היא אצל האדם תנועה המוכרחי' כי היא הפך טבע בריאתו, והוא מכריח מחשבתו בכח הדוחה לדחותה מעל הדרך הטוב המוטבע בה. ולכן אין הקב"ה מצרפה למעשה כדאמרינן שבוודאי לא היה עושה בפועל את המעשה ההוא - אם כי חשב לעשותה - כי גם זה היה מקושי ע"י כח הדוחה. וכן דרך התנועה המוכרחית שתחלש תנועתה אחרי כלות כח הדוחה אותה. ולכן אמרינן שהכח הזה הדוחה לא היה חזק רק על מחשבתו ואחר תתבטל ולא תעשה בפועל. ומפני זה, אף כי לא עשה המעשה מחמת אונס, אנחנו אומרים שגם בלא אונס לא היה עושה ומחשבתו לא היתה רק על ידי כח הדוחה וכאמור.
אך אם עבר ושנה, שהכלל בידינו שכבר נעשית לו כהיתר, והיינו כי ההרגל נעשה טבע שני כנודע -- ונמצא שנהפך הדבר ונעשה במחשבתו על עבירה זו אשר עבר ושנה תנועה הטבעיית, ובוודאי יעשנה כי קשה ממנו להפוך ההרגל הזה רק בכח הדוחה, וכדבר האמור. וממילא מבואר לפי זה שצדקו דברי הרמ"ע שבמחשבה רעה על כל פנים הוא נענש על המחשבה, כי הוא נענש על הכח הדוחה הזה אשר דחה את מחשבתו מבטעיית'. אך במחשבה טובה נוטל שכר גם על המעשה כי הרי הוא כאילו עשה, כי כן תנועה הטבעיית וכאמור.
וכן בעבר ושנה - נענש אח"כ במחשבתו גם על המעשה, כי כבר נעשה אצלו טבע וכמדוב'. אך בעבודה זרה - מפני גודל חומר החטא שהמודה בה ככופר בכל התורה - מצרפין מחשבתו למעשה. ומה גם כי עיקר שורש החטא עבודה זרה היא במחשבה כנודע. ולפיכך מחשבת עבודה זרה מצרף הקב"ה למעשה.
והנה אמנם בהם שטבעם הוא להיות החומר גובר על הצורה וכדמיון העבד שזכר שם הרב המורה - ולפיכך מחשבה טובה שבהם הוא כמו תנועה מוכרחיית על ידי כח הדוחה, ולכן אין מצטרפת. ומחשבה רעה שהיא הטבעיית מצטרפת, שבוודאי יעשה מחשבתו בפועל וכדבר האמור.
וממילא מובן שלכן העונש שעל המחשבה הוא רב ועצום מן העונש שעל המעשה, כי המחשבה מצד הצורה והמעשה מצד החומר, וכמ"ש הרב המורה וכמ"ש לעיל בפרק הרביעי.
הראיתיך לדעת כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ואין שום עול בחקו יתברך לעד.