עולם אחד/ז
פרק ז[עריכה]
[רמ"ע מפאנו][עריכה]
עתה, אציגה נא עמך דברי הרמ"ע בספרו עשרה מאמרות, ואחר כך אחוה דעתי. הנה זה לשונו במאמר חקור דין, חלק שני, פרק כ"ב באמצע הפרק:
- "עוד מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, שאפילו נאנס ולא עשה מצוה שחשב לעשותה - מעלין עליו כאלו חשב ועשה מצוה. ואם זכה לקיימה - הרי זה נשכר(?) אח"כ על המעשה בשבילו ובשביל כוונת שעתו וכו'. אבל במחשבה רעה אינו כן, שאם היא עושה פירות - כלומר שיש בה מעשה - היא לבדה מצטרפת למעשה ונענש על המחשבה ועל המעשה. אין בה מעשה - אינו נענש אלא על המחשבה בלבד. אמנם כי העובר עבירה ושונה בה - מה שהותרה לו גורם להבא שתהא מחשבתו בה מצטרפת למעשה. אבל במחשבת עבירה נכריה - אפילו פעם ראשונה נמי.". עכ"ל.
תורף דבריו הוא שבמשחבה טובה נוטל שכר מחשבה וגם שכר מעשה, גם אם לא עשאה. ואם עשאה - הוכפל שכרו. ובמחשבה רעה בלא מעשה - נענש על המחשבה על כל פנים ואינו נענש על המעשה גם כן אלא אם כן עשאה. או גם אם לא עשאה - אם חשב בדבר שעבר ושנה - נענש על המעשה גם כן. וכן בע"א - אפילו פעם ראשונה כשחשב - נענש על המעשה גם כן. וכל דברי חכמים קיימים.
(ולזה רמזתי למעלה בפרק חמישי לומר שעולא לא פליג. ואם שלא נאמר כאן אלא שהוא מחזיק דברי שניהם - מכל מקום משמע קצת כן, כי מהיכא תיתי לומר שפליגי כיון שאפשר לקיים שניהם ולומר שלא פליגי, וכמ"ש שם ודוק).
ראה זה חדש, לא קדמוהו שום מפורש[1] בזה. ולענ"ד הביאו לזה המאמר דנזיר וקידושין המובא בסוף פרק שלפני זה, כי לא רצה בדוחק שכתבתי שם לדעת המפרשים וק"ל.
[דעת המחבר][עריכה]
ומעתה אומר מה שנלע"ד - לא לגרוע מדברי רמ"ע רק להוסיף על דבריו, ולומר שהשכר או העונש אשר הוא עבור המחשבה הוא יותר גדול הרבה מאד מן השכר או העונש אשר הוא עבור המעשה, הטובה היא אם רעה. המשל בזה במחשבה טובה שנוטל שכר על המחשבה ועל המעשה, השכר על המחשבה יותר גבוה ונשא מן השכר שנוטל עבור המעשה. וכן במחשבה רעה - אם עשה מעשה שאז נענש על שניהם - העונש שעל המחשבה גדול מן העונש שעל המעשה. וגם על המחשבה רעה בלבד - אם לא עשה העבירה אשר חשב לעשות שאז דינו הוא שנענש על כל פנים על המחשבה בלבד וכו' - הנה זה העונש שהוא עונש המחשבה - הוא עצום ורב. וכמו שאודיעך עוד מזה לקמן.
וטעם הדבר הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כי המחשבה היא מסגולת האדם הנמשכים אחר צורתו, ושלזה כוונו חז"ל באמרם "הרהורי עבירה קשים מעבירה", לומר שהעונש על ההרהור קשה מן העונש שעל המעשה, וכמו שפירש בעל עקידה מאמר דהרהורי עבירה לאחר מעשה, ואמר שנתלה החטא יותר בנפש המחשבית כי הוא החלק יותר נכבד וכו' - בשער אחד ועשרים ומובא לעיל. וכן ב'יפה מראה' שהבאתי לעיל. הנה כי כן אומר אני גם במחשבה בלבד - בלי מעשה, שהעונש שעל המחשבה קשה יותר מן העונש של המעשה, וכפשט לשון הרמב"ם כמו שכתבתי לעיל בפרק הרביעי.
ולפי זה, לכל הפירושים הראשונים שהביא רבינו בחיי בפרשת נצבים במאמר ד"הרהורי עבירה" האומרים שקאי על הרהור בלבד גם אם לא עשה מעשה -- אין אנו צריכים לומר שהמאמר ד"הרהורי" פליג על המאמר ד"מחשבה" - כמו שנראה בהשקפה ראשונה - כי אם נאמר שלא פליגי כלל. רק כשטת הרמ"ע בתוספת נופך אשר הוספתי כאמור.
ולכן תראה שרבינו בחיי סתם בכמה מקומות בספרו שאדם נענש על המחשבה בלבד, וכמו שכפל דבר זה בפרשת קדושים עיין שם. והיינו כפירושים הראשונים שהביא בפרשת נצבים וכאמור. ודעתי(?) באמת לומר שנענש על המחשבה בלבד וממילא *** שנענש בעונש גדול ועצום מן עונש שעל המעשה וכמו שכתבתי.
- אלא שצ"ע לפי שיטת הרמ"ע משאחז"ל (שם קידושין דף ל"ט ע"ב) שמקשה: "ודלמא מהרהר בעבירה הוי", ומשני "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה" - ומאי משני? הא על כל פנים על המחשבה בלבד נענש?!
- וגם במאמר הזה (קידושין מ, א) קשיא מאי פריך מ"פרי מחשבותם" ומן "למען תפוש" - כיון שבאמת נענש על המחשבה בלבד?
- וגם מנ"ל לומר שבעבודת אלילים נענש במחשבה בלבד גם על המעשה? והא לשון הכתוב "למען תפוש וגו'" משמע במחשבה לבד? וצ"ע.
(קושיות אלו י"ל יש ליישבם(?) בדוחק על פי אשר אומר לך בפרק שאחר זה שמצד הסברא ראוי להיות כן. ונמצא שהכתובים המובאים אינם רק אסמכתא בעלמא. והמקשן לא הבין רק מה שאמרו המפרשים. אך זה דוחק שיהיו המקשן והתרצן מחולקים בסברות. וגם שהעיקר חסר. ובפרט מה שקשה בדף ט"ל ע"ב הנ"ל. וצ"ע גדול. ודו"ק).
- ^ כך מופיע בדפוס. ואולי צריך להגיה 'מפרש' - ויקיעורך