עולם אחד/חלוקת ויקי/נושא ד
מתוך: עולם אחד/יז (עריכה)
פרק יז[עריכה]
שוב אשוב אל המקום אשר היה שם אהלי בתחלה, ואשכילך ואורך שלא זו בלבד תוכל המחשבה לעשות מה שמקבלת ארבעה אותיות השם ב"ה בבת אחת האמור למעלה בפרק השני -- אלא גם זו שהיא מייחדת ארבעה אותיות אלו הקדושים באות יו"ד הראשונה, או באות א', או עוד יותר עמוק בנקודה אחת קטנה דקה מן הדקה - רצוני לומר נקודה מחשביי שאיננה במציאות בפועל רק במחשבה היא במציאות באופן שאינה מתחלק כלל אפילו במחשבה.
אך קודם שאכנס בביאור אלו העניינים צריך אני להקדים לך כלל אחד, ואחר כך אתחיל לטייל עמך בארוכות וקצרות - פעם אפרש ופעם אטמין ברמז - ויפתחו לך שערי בינה למען דעת אמרות ה' אמרות טהורות במקראי קודש ובמאמרי חז"ל בעז"ה. קצתם אזכיר והם יהיו דמיון אל אשר לא אזכיר. ואם השגתי קצרה מהא"ל העוזר תבקש עזרה יעז"ר פ"י ש"לא[1] אכשל ח"ו. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
מתוך: עולם אחד/יח (עריכה)
פרק יח[עריכה]
שמע נא הכלל הגדול הזה, והוא שעיקר סוד יחודו ואחדותו ית"ש הוא באופן זה - שצריך אתה לדעת מתחלה כל חבל השתלשלות הקדושה מראשית המחשבה עד סוף המעשה, באופן שתזהר מרבוי ופירוד ושינוי, כמו שיש על זה ספרים הרבה והארץ האירה מכבודם. וכאשר גם אנכי הרביתי אותותי בחבורי שואל וגם משיב עד שאינו צריך להאריך פה בדברים אלו.
ואמנם כן דע והבן כמו שהיה ההשתלשלות מעִלָה לעָלול - כן הוא ממש סוד יחודו ואחדותו ית"ש - שתעלה במחשבתך את העלולים, מעָלול לעִלָה ומעָלול לעִלָה - עד ראשית המחשבה. והיינו מה שאמרו בזוהר ומקובלים שעיקר בירור הניצוצות הוא במחשבה בסוד ד"במחשבה אתברירו" הידוע במקומו, והוא כי מעלה אותם מרשות הרבים - סוד ז' מלכין קדמאין, עליה[2] בתר עליה, עד רשות היחיד - סוד שם מ"ה דרחבו ד' אתוון וגבהו י' אתוון כידוע במקומו. (קונטרס אחד אשר בדעתי לכתבו ולקרותו בשם עולם ברור אי"ה).
וזה לשון הפרדס בפרק שני מן השער השני שהוא שער האצילות (פרדס רמונים ב, ב):
- "לא נכחיש היות אמת, כי המספר והאצילות יש להם יחוס[3] וענין גדול. כי ענין המספר הוא עשר, ויעלה מעשר לעשר לאין תכלית, ולעולם לא יעלה מעשר - כן הענין בספירות."
- "ועוד כי המספר הם עשר, ומעשר יעלו למאה, וממאה יעלו לאֶלֶף והיינו אָ"לֶף שהוא אח"ד, בסוד חזרת הענין אל היחוד הגמור. כענין הספירות שבכללם - כי עשר פעמים עשר הם מאה. עוד נכללם פעם אחרת - הם אֶ"לף, דהיינו אָל"ף בסוד פל"א שהוא חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד." עכ"ל.
שים עיניך על הדברים האלה כי הם מעוטי הכמות ורבות האיכות. המובן מהם כי הוא כך: כי עינינו רואים מספר עשרה מאות שהם אלף באמת, ואמנם אנחנו רוצים לייחד אותם ולהביאם אל מקורם בסוד היחוד צריכים אנחנו להעלותם מעלה מעלה עד אל האחדות.
ונאמר אם כן שהאֶלף הזה הוא נתפשט מן מספר מאה - כי כן נתפשט מספר מאה שהיה בידינו עד עשרה פעמים שנעשה אֶלף. ולפיכך נעלהו בחזרה אל מספר מאה שמספר אֶלף נכלל בו, ואח"כ נייחד כמו כן ממספר מאה שבידינו (אשר נעשה מן מספר אלף כאמור) ונעלהו עד למספר עשרה - כי כן נתפשט מספר מאה מן מספר עשרה שהיה בידינו. ואחר כך נייחד כמו כן מספר עשרה שבידינו עד אחד שהוא היחוד הגמור, כי כן נתפשט מספר עשרה מן היחוד הגמור הפשוט - לפיכך נעלהו עד שם.
הרי מה שהיה אלף בסוד התפשטות -- מן האחדות הפשוט עד עשר, מן עשר עד מאה, ומן מאה עד אלף -- כן נעלה את המספר הזה בחזרה מן אלף עד מאה ומן מאה עד עשר ומן עשר עד אחדות הפשוט. הרי נעשה מן אֶלף אח"ד. וכן אות אל"ף מספרו אח"ד. והוא רק רמז ראיה אל הדבור האמור, והוא הרמז זכר לדבר, ואמנם עיקר שורש הסוד היינו כמו שכתבתי.
והיינו מה שכתב הפרדס בסוד "חזרת הענין אל היחוד הגמור וכו'". וכתב עוד אצל הספירות שהוא "חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד וכמועתק למעלה", והיינו ממש כמו שכתבתי אלא שהוסיף לומר רמז ראיה אל הדבר הגדול הזה כי א"לף הוא אח"ד במספרו. ואם היה עיקר כוונתו על הרמז הזה לא היה הענין אמתי ח"ו אלא במאמר בלבד וחלילה לחשוב עליו כן, בפרט שהוא כותב מפורש בסוד חזרת הדברים אל מקורם בסוד היחוד - הרי שגוף הענין אמת מכל צד. ובפרט שהדבר מבואר למשכילים במקומות הרבה ורמוזים בזוהר ותיקונים כמו שאודיעך בפרקים שיבואו אי"ה.
אלא שצריך ענין המספר הזה הבנה -- שלא תחשוב חלילה שום מספר באצילות הקדוש ממש. אלא אחר שהמספר נשתלשל מן הספירות והספירות שרש אל המספר - נמצא בשרשים ע"ד הכינוי במציאות גדרי המספר, וכמו שכתב הפרדס שם בפרק א' וב' עיין שם. ובשער כ"ב פרק א' (פרדס רמונים כב, א) ובכמה מקומות. וכאשר הבאתי באורך בחבורי שואל וגם משיב.
סוף דבר - הזהר והזהר, כי מה שנייחס לספירות מספר ורבוי וחלקים - אין זה מצד עצמן כי אם מצד הפעולה בעולמות התחתונים, וכדאיתא בזוהר תרומה דף קע"ו ע"א (ח"ב קעו, א) וזה לשונו: "תאנא כולי האי לא אתקרי אלא מסטרא דילן, ומסטרא דילן אשתמודע כולא, דהא לעילא כולא בחד מתקלא סלקא, לא שני ולא ישתני כמה דכתיב אני ה' לא שניתי". עכ"ל ועיין שם באורך. זכור ואל תשכח שלא אצטרך לכפול הדברים.
וממילא צריך שתבין מה שכתבתי בפרק שלפני זה "נקודה קטנה דקה מן הדקה" -- אין הכוונה בכמותה חלילה וחלילה -- רק כוונתי ברוחניות היותר עליון, עמוק מכל עמוק, ונעלם מכל נעלם. והמעיין בספרי החכמה מבין כל זה. ועיין גם כן בפרדס שער הנ"ל פרק שביעי (פרדס רמונים ב, ז) ותבין ענין מספר הנאמר בספירות שהוא בדרך עִלה ועָלול דווקא, עיין שם היטב. ואצל מקום הציור שמצייר כח"ב בציור המשולש כתב וזה לשונו: "שכל עוד שיתקרבו אל מקורם הם מתעלים ומתרחבים - לא רוחב גבוליי גשמי אלא רוחב בדקות ורוחניות", עכ"ל.
וכמו כן צריך המעיין להבין בשכלו אם רואה באיזה ספר מן חכמי האמת איזה ציור או איזה משל - צריך להתעורר במחשבתו ולהסיר קליפת הגשמיות מן הציור או המשל הכתוב לפניו, ויתבודד במחשבתו להבין הדבר על אמיתתו, כי אי אפשר לצייר שום ציור שיהי' צודק כמשמעו אל הדברים העומדים ברומו של עולם.
וכן במשלים - אין שום משל בעניינים העמוקים האלו שיהיה דומה לנמשל בכל צדדיו. לך נא ראה המשל שכתבו הקדמונים אל האצילות הקדוש כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר דבר. וכן הוא בתיקוני זוהר ובזוהר חדש. ובאמת יש במשל זה ג' עניינים נאים:
- א' - שהספירות נמצאו מכחו של המאציל כמו נר השני שנמצא מכח נר הראשון,
- ב' - שהספירות מחודשות, כמו שהנר השני מחודש,
- ג' - שאין יוצאים מעצמותו כמו שאין הראשון חסר דבר
אך יש כמה דברים שאין הנמשל דומה כלל למשל.
כי אצל המשל - הנה הנר השני הוא ממהות הנר הראשון ודומה אליו. וחלילה לחשוב כן באצילות, כי יתעלה המאציל מגדול שבנאצלים עילוי רב. וגם לא יעלה בדעתך שיהיה הנאצל דומה למאציל על כל פנים כטפה מן הים -- חלילה לומר כן, כי הים אף שהוא גדול מן הטפה - עם כל זה מהותם הוא שוה, כי שניהם מים רק ההפרש בגודל ובקוטן. מה שאי אפשר לומר כן במאציל שאינו מקובץ מחלקים, לא שוים ולא בלתי שוים. ואיך תאמר אם כן שיש דומה למהותו בחלק כערך הטפה אל הים, שאז יהיה שוה בכל, מאחר שאין בו חלקים. ובפירוש אמרו בתיקונים: "כתר עילאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח - אוכמא איהו קדם עלת העלות", עכ"ל.
וגם כי אצל המשל, הנר השני אחר שהודלק אינו צריך שוב אל הראשון. ולא כן בספירות - שאין להם קיום והעמדה בלתי המאציל, שלעולם כח המאציל בנאצל אחוז וקשור עמו להחיותו ולקיימו, כנודע בריש התיקונים במאמר אליהו, עיין שם. ובזוהר פרשת בא דף מ"ב ע"ב (ח"ב מב, ב), ובפרדס שער סדר עמידתן פרק שמיני (פרדס רמונים ו, ח) שהאריך. ושם תראה גם כן ענין מספר הנאמר בספירות.
וכמו כן תבין מה שהמקובלים רובם ככולם מכנים פעולת האצילות בשם 'אור' - אין הכוונה שהם עצמם אור ח"ו, שהרי אור הוא גשמי והספירות הם רוחנים. אלא מפני כי קצר מצע שכלנו בעודנו מלובשים בחומרי הגופים להשיג מהות הרוחניים. וכן אי אפשר לצייר פעולת הרוחניים האיך הם כדי לתאר אותם בשם אמיתי - לכן כינו אותם בתואר 'אור' שהוא היקר שבמוחשים. וגם כי יש באור סגולות ועניינים שהוא מתדמה בהם אל הנאצלים כנודע בספר 'שומר אמונים' והארכתי בספרי 'שואל וגם משיב'.
הצגתי לפניך מעט מן העניינים האלו וממנו תקיש אל כל האמור במקום גבוה כזה שלא תטעה ח"ו. ולזה אמרו חז"ל (משנה, חגיגה ב, א) "אין דורשין וכו' אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" - כי אי אפשר לפרש הכל על הספר בדיו בציור או במשל בדברים כאלו וכאמור. ודי באזהרות אלו כאן.
ונחזור לענייננו, שהכלל העולה: כפי דרך התפשטות הקדושה מֵעִלָה לעָלול - כן דרך התאחדותם בחזרה למקורם מעלול לעִלָה. עד היחוד הגמור האמיתי.
מתוך: עולם אחד/יט (עריכה)
פרק יט[עריכה]
למען יתאמת בלבך הכלל הגדול האמור למעלה צריך אני להרחיב לך הענין עוד יותר ואומר כי בכל חבל השתלשלות הקדושה כל דבר עליוני כולל וחובק בעצמותו כל מה שלמטה ממנו. וכבר הזהרתיך שלא תבין 'עליון ותחתון' כפשוטו שהוא ענין גשמי - רק הכוונה עליון במעלה ותחתון במעלה, בבחינת עלה ועלול, וכמ"ש בפרק העבר. וכבר בקשתי ממך של תכריח אותי לפרש בכל ענין וענין, כי אתה מוזהר ועומד בזה.
וזה לשון הרמ"ק בפרדס שער 'סדר עמידתן' סוף פרק שלישי (פרדס רמונים ו, ג):
- "וכן לכל האצילות, אחר שהוא קרוב אליו הוא משולל מן הגוף ומקריו, כי כל הקרוב קרוב מחבירו מקודש מחבירו. ומה שאנו אומרים "זה למעלה מזה" - הוא קדימת מעלה, לא קדימת מקום כמו שנבאר. וישים המעיין דברינו אלה נגד עיניו ואל יהיה בחושבי רע, ואל יחשוב היותו בעל מקום. כי אדרבה הוא מקומו של עולם ואין לו מקום, והוא המציא המקום שבו נתהוה כל בעל מקום. וקודם בריאת 'בעלי המקום' הוצרך לברוא המקום שבו יברא 'בעלי המקום'. וכבר הסכימו החוקרים כי מגלגל ט' ולמעלה אין מקום, וגלגל השכל העשירי שהוא הקדש חונה בלי מקום, והוא מקום אל בעלי המקום שהוא ממנו ולמטה. ודי לנו בזה להתראה אל המעיין, ובאלקיו יבטח וחסד ומשפט ישמור. וצריך ליזהר מן השגיאה כי בדברים אלו שגגת תלמוד עולה זדון." עכ"ל.
הנה לפניך אזהרה זו באורך. ובתוך דבריו מבואר גם כן קצת מן הקדמה זו אשר אני אומר לך, והוא במה שכתב "כי כל הקרוב הקרוב מחבירו מקודש מחבירו" - כי הנה עלת תהלת הקדושה בשל השתלשלותה הוא אשר ממקום קדוש יתהלכו מן המאציל העליון ית"ש, ולפיכך ממילא כל הקרוב יותר אל המאציל הוא יותר מקודש בתעלומו, וכולל בעצמותו כל מה שלמטה ממנו. הלא תראה מה שכתבו גורי האר"י זלה"ה בסוד כתר שבגימטריא עשרים מפני שהוא כולל עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר. ושלכן אות כ' מורה על כתר וכמו שכתבתי בספרי מדרש לפירושים (חלק הראשון דרוש הראשון), עי"ש. וכדאיתא בפרדס שער ג' פרק שני (פרדס רמונים ג, ב), עי"ש, ובשער ט"ו פרק א' (פרדס רמונים טו, א) עי"ש. ושם בשער ט"ו פרק שני (פרדס רמונים טו, ב) כתב וזה לשונו: "וכמו שיש אור ישר מכתר כן מחכמה, כן מבינה, כן מחסד - כי כל ספירה מקור לכל אשר תחתיה". עכ"ל.
עוד תראה בספר גלגולים פרק ט"ז וזה לשונו:
- "אך צריך שתדע מה שיש לנו כלל אמתי שהכתר כולל מה שלמטה ממנו, וכן בכל מדריגה ומדריגה -- אין ביאורו גודל מקום רק בענין מעלות האורות, כי האור של מדרגה העליונה כוללת בערכה כל מה שלמטה ממנו. אך בענין מקום אינו כן. והראה לנו מגוף האדם, כי הנה הניצוץ הקטן של מוח האדם הוא יותר חשוב מכל הגוף כולו והכלל נכלל בו. אמנם בערך המקום אין הדבר כן - כי אדרבה כל מציאות של הג' מוחין שבאדם שהם חכמה בינה ודעת - הם במקום צר וקטן מכל שאר חלקי הגוף וזה פשוט. גם נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה תשובה אחרת והוא כי אין הכלל הנזכר זולת בהיות כל המדריגות כסדרם ובמקומם, אמנם כאשר תעלה התחתונה למקום העליונה - נגדלת כמוהו ממש." עכ"ל. ועיין שם שהאריך.
ולכאורה שני תירוצים נראים כסותרים זה את זה. וכתב שם מהר"מ א"ש דעתו לתרץ שהראשון בבחינת היושר והשני בבחינת עיגולים, עיי"ש. (ומה שיש אתי להאריך גם בזה - אין כאן מקומו).
עוד ידוע בדברי האר"י זלה"ה שאי אפשר לתחתון לעלות למעלה ממדריגתו אם לא שתחלה יעלה העליון ממנו למדרגה שעליו, כי אין שם ריקות. ועיין בדרוש זו"ן ובדרושי עליות העולמות. ומה לי להאריך בדברים שהם מבוארים במקום כבודם.
אמנם מה שהעיקר אצלי לפרש לך כאן הוא שהעליוני בקדושה כולל מה שלמטה ממנו. ולפיכך תראה בכל השתלשלות הקדושה סוד יחוד האמיתי שהוא התכללות האורות בחזרתם למקורם בסוד עליות העולמות להמבין עניינם. וכמו שרמזתי לך בפרק שלפני זה בענין מספר אֶ"לף שחוזר ומתאחד בסוד אחד.
ולכן תראה כמו כן אם עינים לך לראות ולב לדעת תמיד בענין השמות הקדושים שאות הראשון הוא כולל כל שאר האותיות שבשם ההוא בכל השמות. והיינו מן הטעם האמור. כי תדע - דרך וסדר כל השמות הקדושים, כסדר שהם כתובים לפנינו כן סדר השתלשלותם מלמעלה למטה, ולפיכך האות הראשון שהוא עליוני - כולל בעצמותו כל האותיות האחרונים. (וכמו שאאריך מזה אי"ה בקונטרס עולם הפוך - שם תראה נפלאות מזה בעז"ה). ולפיכך תראה סוד יחודו ואחדותו ית"ש לייחד ההתפשטות אל המקור הכולל, ואותיות המתפשטים אל האות או הנקודה המורה על השורש הכולל. וזהו מה שכוונתי בו.
מתוך: עולם אחד/כ (עריכה)
פרק כ[עריכה]
לכן אתה תראה רמז נפלא במאחז"ל (משנה, סוטה ט, ג) "נמצא ראשו במקום אחד וכו' מוליכין הראש אצל הגוף דברי ר' אליעזר. רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש". עכ"ל. וכבר נודע בזה שהלכה כרבי עקיבא כמ"ש הר"ב ותוי"ט עיין שם. והנה אם שפשט המשנה הוא לענין מת מצוה שקונה מקומו והאיך קוברין אותו - פליגי אם במקום הראש או במקום הגוף. אך כבר נודע שכל דבריהם כגחלי אש, אומרים למטה ורומזים ברומו של עולם.
והרמוז בדעת ר' עקיבא הוא אשר הודעתיך לעיל שהגוף נכלל בראש בכל השתלשלות הקדושה. וז"ש רבי עקיבא שמוליכין הגוף אצל הראש. ומעתה מר אמר חדא ולא פליגי. ור' אליעזר מיירי בסוד התפשטות - שמתפשטים האורות מלמעלה למטה. וז"ש מוליכין הראש אצל הגוף. ורבי עקיבא מיירי מסוד יחודו ואחדותו שמיוחדים האורות בחזרתם למקומן שהוא הראש הכולל. וז"ש מוליכין הגוף אצל הראש. ויש להעמיק בדברים אלו יותר אלא שאין כאן מקומן. והמשכיל יבין.