ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סט ב
"וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי" (מיכה ו, טז); "וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה" (משלי כז, טו); "מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק" (בראשית מד, טז); "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ" (ישעיהו א, טז) – שהיה ראוי הִזְדַּכּוּ, והדל"ת נבלעת בדגש. ואף על פי שנדגש הכ"ף לאות הבנין, אף על פי כן, אחר שנפקדה הדל"ת, יצא טעם הדגש לשנים – לכבדות הבנין ולחסרון הדל"ת[1]. ודגש הזי"ן לא בא לחסרון אות, אבל לא תתכן קריאת הזי"ן מבלי דגש, מפני חטיפות המלה על הכ"ף מפני הדגש.
ולא נוכל לומר כי דגשות הזי"ן לחסרון תי"ו או דל"ת, והראוי הִתְזַכּוּ או הִדְזַכּוּ, כי תי"ו-הִתְפַּעֵל לא מצאנוהו עם הזי"ן, והדל"ת שמצאנו עמה, לא מצאנוה לפניה כי אם לאחריה. כמו שמצאנו בלשון ארמי[2] – "הִזְדְּמִנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי" (דניאל ב, ט), ובדברי רבותינו ז"ל: "נִזְדַּמֵּן לוֹ" (ברכות כד, ב); "נזדכך (צ"ל נִזְדַּקֵּן) הַדִּין" (סנהדרין מב, א). ואם יאמר האומר, כי אין דרך לשון הקדש להבליע הדל"ת כי אם בחברתה; אם לא מצאנו בלשון הקדש במה שנמצא אצלנו, הנה נמצא בלשון ארמי הקרוב אליו, אמרו "גַּפּוֹהִי" (עיין דניאל ז, ד) כמו גַדְפוֹהִי ו"קַמּוֹהִי" (עיין אונקלוס בראשית לא, ב) הוא כמו קַדְמוֹהִי, ובלשון הקדש מצאנו "וְכָל אֲגַפֶּיךָ" (יחזקאל לח, ט), וכתב אדוני אבי ז"ל שהוא כמו כנפיך, מלשון ארמי, ודינו אֲגַדְפֶּיךָ, והאל"ף נוסף. וגם לא נוכל לומר שמלת "הִזַּכּוּ" מפעלי הכפל מבנין נִפְעַל, ודגשות הזי"ן לחסרון נו"ן-נפעל ודגשות הכ"ף לחסרון הכפל, לפי שהמלה מלרע כמשפט נחי הלמ"ד, ואם היה מפעלי-הכפל היה מלעיל – הִזָּ֫כּוּ – כמו "הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְיָ" (ישעיהו נב, יא).
ומה שקרה לאותיות ז"ס ש"ץ שנקדמו לתי"ו הִתְפַּעֵל – כי לא תתכן קריאת התי"ו רפה עם אחת מהן. ומה שהחליפו עם הצד"י הטי"ת תחת התי"ו – לפי שקריאת התי"ו הדגושה נוטה לקריאת הצד"י, ואם היתה התי"ו הדגושה עמה,