ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סח ב
– ומשפטם יִתְטַמָּא, תִּתְטַמְּאוּ, ונבלעה התי"ו בטי"ת הדגושה, ודגש המ"ם עי"ן-הפֹעל לאות הבנין. וכן "וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" (במדבר כד, ז) – משפטו וְתִתְנַשֵּׂא.
ומצאנו בבנין הזה עי"ן-הפֹעל רפה אשר לא כדת להקל – "וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם" (במדבר א, יח) בפתח פ"א-הפֹעל; וכן "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב" (ישעיהו לד, ו) קל ובפתח פ"א-הפֹעל "לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (במדבר א, מז) קל ובקמץ פ"א-הפֹעל, וכן כל לשון "פקד" בהִתְפַּעֵל ומוקל קמץ פ"א-הפֹעל.
"וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (דה"ב כ, לה) – האל"ף במקום ה"א. וכן "וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי" (ישעיהו סג, ג) – כמו הגאלתי. "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב" (תהלים עו, ו) כמו השתוללו. והתמורה הזאת נוהגת בלשון ארמי בהתפעל – "אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי" (דניאל ז, טו); "וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי" (דניאל ג, יט); "אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה" (דניאל ד, טז); "אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא" (דניאל ו, ח).
ונמצאו מלות מורכבות מזה הטור ומבנין הָפְעַל – "לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (במדבר א, מז); "הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ" (מ"א כ, כז); "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד, ד); "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס" (ויקרא יג, נה); "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב" (ישעיהו לד, ו). ונפקדה תי"ו הִתְפַּעֵל מהם, והראוי הֻתְטַמָּאָה, הֻתְכַּבֵּס, הֻתְדַשְׁנָה והוקל "הֻדַּשְֿׁנָה", כמו "הִתְפָּקְֿדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן" (שופטים כ, יז); "הָתְפָּקְֿדוּ וְכָלְכְּלוּ"; "וַיִּתְפָּקְֿדוּ בְנֵי בִנְיָמִן… לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְֿדוּ" (שופטים כ, טו); "וַיִּתְפָּקֵֿד הָעָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד" (שופטים כא, ט).
"וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל" (ש"ב כב, כז) – עקרו תִּתְתַּפָּל, ומשפטו תִּתְפַּתָּל, ונהפכה עי"ן-הפֹעל בפ"א; כמו "אִם יָשֹׁב יְשִׁיבֵנִי" (ש"ב טו, ח)[1]; "כֶּבֶשׂ" ו"כֶּשֶׂב"; "שִׂמְלָה" – "שַׂלְמָה".
והעבר תִּתְפַּקַּד – בפתח, כמו "הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע" (דה"ב כג, א). ובא בזקף קמץ – "וְהִ֙תְגַּלָּ֔ח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" (ויקרא יג, לג); או בצרי – "הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע" (מ"א כא, כה); "הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה" (מ"א יב, יח). "הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ" (בראשית ו, ט) בסגול, מפני סמיכותו במקף אל מלה שהיא מלעיל. וכתב רבי יעקב בן אלעזר
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ פירש, שהיה ראוי להיות "שיב", ונהפכה הוי"ו ליו"ד והושמה לפני עי"ן-הפועל, ואמרו "יָשֹׁב" במקום "שׂוֹב".