ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · נד· >>

מצות בית דין לדון בדין טוען וכופר[עריכה]

שנצטוינו לדון בדין טוען ונטען, כלומר שנעשה דין לכל מי שתובע את חברו בשום דבר או שהלוהו או הפקידו או גזלו או עשקו או חמסו, שנאמר (שמות כב ח) על כל דבר פשע וגו' אשר יאמר כי הוא זה. ובא הפירוש ‏[1] על לשון זה של כי הוא זה, שאין נשבעין מן התורה אלא אם כן יודה הנתבע במקצת ההלואה, אבל אם יאמר לא היו דברים מעולם, או החזרתי הכל במלוה, ואפילו בפקדון, פטור משבועה מן התורה. וזהו שאמרו זכרונם לברכה בגמרא ‏[2] דכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב, כלומר על טענת מלוה שהיא פרעתיך או לא היו דברים מעולם. אבל על טענת שומרים שהיא טענת אנס או גנבה אפילו אם לא יודה מקצת אלא יאמר הכל נאנס, חיב לשבע. ובפסוק זה נכללו כל התביעות שבין בני אדם שיכנס ביניהם ההודאה וההכחשה.

שרש הדינין ידוע.

דיניה כגון מודה במקצת שנשבע מדאוריתא, פרוש, ‏[3] מודה בפרוטה וכופר בשתי מעין כסף, דפחות מכן אינו נשבע דאוריתא, אלא אם כן עד מעיד כנגדו שנשבע אפילו כשכופר בפחות משתי מעין. אבל בפחות מפרוטה אינו נשבע לעולם אלא אם כן טענו כלים, שבכלים אפילו טענו שני מחטין והודה באחת וכפר באחת נשבע. וכשנשבע בהודאת מקצת כשטענו בדבר שבמדה או מנין או משקל, ודין כופר בכל, והודאה ממין הטענה, והודאת בעל דין, ודיני שומרים, ומחיב שבועה דאורייתא או דרבנן, ודיני נשבע ונפטר, ונשבע ונוטל, ודין חשוד על השבועה, והפוכי השבועה, ובאיזו עבירה נעשה חשוד, ואי זו תשובה יוציאנו מן החשד ומי שלא נודע שהוא חשוד וזכה בממון בשבועתו ואחר כך באו עדים שחשוד היה שחיב להחזיר הממון. ומחויב ‏[4] שבועה שאינו יכול לשבע מה דינו, ודיני ‏[5] מגו, ודיני ‏[6] ברי ושמא, ודיני ‏[7] גלגול שבועה בין ברי על ברי או על שמא. ואפילו שמא על שמא, בכל ענין שבועה מגלגלין, ובכל ענין שבועה יש גלגול בין דאוריתא או דרבנן, ואפילו שהיא תקנת אחרונים. ודיני ‏[8] הטענות שאנו דנים הנתבע כמשיב אבדה, והדברים שאין נשבעין עליהם דין תורה, ופרות שהגיעו לכתפים אם דינן כקרקע לענין שבועה, והאומר לחברו שטר בידך וזכות יש לי בו, אם כופין אותו להוציאו, ודין הבא לפרע שלא בפני המלוה, ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון אם חולקין זה על זה במנין מעות המלוה, ודין המלוה בישוב ורצה לפרעו במדבר, ודין לווה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כלו, ודין לוה מודה בשטר שכתבו וטוען שפרעו אם צריך לקימו המלוה, ודין ‏[9] שטר שלוה בו ופרעו, ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחיב לו ובא לחזור בו, ודין טענת פרוע בשטר שביד שליש, ודין ‏[10] שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר, ודין ‏[11] אחריות טעות סופר בכל השטרות חוץ משטרי מתנה, ודין משעבד מטלטלין שלו, והעושה ‏[12] שדהו או עבדו אפותיקי סתם או מפרש, ודין ‏[13] טריפת שבח ופרות בין בנגזל בין בבעל חוב, ודין מי שאבד שטרו או נמחק, ודין מי נותן שכר כתיבת השטר, ודין ‏[14] שומא דהדרא לעולם, אלא אם כן זבנה אורתה או יהבה במתנה, ודין הדברים שאין שבועה בהן אלא חרם סתם, ושאין ‏[15] נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, והדינין היוצאין מהן עם הגדולים, ושאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין, וקטן אפילו בפניו כאלו אינו והסומא שהוא כבריא לכל דבר חוץ מעדות, ודין ‏[16] חנוני על פנקסו, ומעמד ‏[17] שלשתן קונה והיא הלכתא בלא טעמא וכל התלוי בזה הענין.

ודיני[18] מרשה עם מי שהרשה עליו ועם מי שהרשהו, ולשון ההרשאה שהוא דון וזכה ואפיק לנפשך, ודין ‏[19] האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי, ודיני‏[20] מי שהחזק כפרן, ודין ‏[21] מי שאומר לו בית דין צא תן לו ואמר פרעתי, או חיב אתה ליתן לו, ודין האומר אל תפרעני אלא בעדים, או בפני פלוני ופלוני ואם הלכו למדינת הים מה יהיה עליו, ודין‏[22] המאמין המלוה בשטר כשני עדים אם יועילו לו עדי פרעון, ודין‏[23] באי זה ענין יכול אדם לומר משטה הייתי בך או אין אדם יכול לומר, ודין המוציא מחברו, והדברים שיש להן חזקה שנקרא התובען מוציא, ודיני‏[24] חזקות, ודיני גביות באיזה ענין יורדין לנכסיו, ודיני ‏[25] ערבות, ודיני ‏[26] מחאות, ודין האנשים שאין מחזיקין עליהן ולא הם על אחר, וכל דיני ‏[27] מצרנות. ויתר רבי פרטיה מבארים בקמא, ועקר בפרק שלישי, ובמציעא, ועקר בפרק ראשון, ושמיני דבתרא, ובשבועות בפרק חמישי וששי ושביעי, ובהרבה מקומות בגמרא בפזור קצת מן הדינין. ‏[28]

ונוהגת מצוה זו, שאנו חיבין לדון, בזכרים אבל לא בנקבות, שאינן דנות, אבל מכל מקום הן בתודת דינין לתשלומין ולכל דבד, אלא שיש חלוק קצת בטענות הנשואות בענינים ידועים, כמו שמפרש במקומות שזכרנו. וגם כן נוהגת בכל מקום ובכל זמן. ובית דין העובר עליה ולא עשה דין אם יש כח בידו בטל עשה, וענשו גדול מאד, שגורם חרבן לארץ, שאין הארץ מתישבת אלא בדין, וכמו שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות פ"א מ"יח) על שלשה דברים העולם עומד, ואחד מהן הוא הדין. וזאת אחת מן המצות שנצטוו עליה כל בני העולם בכללם, לפי שאי אפשר לישוב העולם זולתה.

הערות[עריכה]

  1. ^ (ב"ק קו ב)
  2. ^ (שם קז א)
  3. ^ (שבועות לט ב)
  4. ^ (ב"ב לד א)
  5. ^ (כתובות יב א)
  6. ^ (ב"ק קיח א)
  7. ^ (שבועות מה א)
  8. ^ (שם לא ב)
  9. ^ (כתובות פה א)
  10. ^ (שם קי ב)
  11. ^ (ב"מ טו ב)
  12. ^ (גיטין מא א)
  13. ^ (שם מח ב)
  14. ^ (ב"מ לה א)
  15. ^ (שבועות לח ב)
  16. ^ (שם מד ב)
  17. ^ (גיטין יג ב)
  18. ^ (ב"ק ע א)
  19. ^ (שבועות מא ב)
  20. ^ (ב"מ יז א)
  21. ^ (ב"מ שם)
  22. ^ (שבועות מב ב)
  23. ^ (סנהדרין כט א)
  24. ^ (ב"ב כח א)
  25. ^ (שם קעו ב)
  26. ^ (שם לח ב)
  27. ^ (ב"מ קח א)
  28. ^ [ח"ה מפט עד צד וכו']