ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · נב· >>

מצות בית דין לדון בנזקי האש[עריכה]

לדון ולחייב לשלם מי שהזיק חברו באש, כגון שהדליק את גדישו או שרף לו שום דבר, שנאמר (שמות כב ה) כי תצא אש וגו'. פירוש ‏[1] תצא משמע אפילו יצאה מעצמה, ובא להזהיר שאפילו המדליק בתוך שלו ויצאה מעצמה והזיקה שחייב, לפי שלא שמר גחלתו, שהאדם חייב לשמור אשו שלא תצא ותזיק, שדרך האש ללכת מעצמה אף על פי שאינו בעל חיים.

שרשה ידוע כמו שאמרנו.

דיניה כגון שיעור ההרחקה שמרחיקין בערה מן המצר, שהוא לפי גבהה של דליקה ‏[2], ודין ‏[3] השולחה ביד חרש שוטה וקטן או פקח, ודין הרבים, שאחד הביא האור ואחד הביא עצים ואחד ליבה, וליבה וליבתו הרוח, ודין כלים טמונים בגדיש או טמונים בבירה, ודין ‏[4] גמל עובר טעון פשתן ודלקה בנר חנוני מה דינו, או בנר חנוכה. ויתר פרטיה מבארים בפרק שני וששי מן קמא‏[5].

ונוהגת בזכרים, כי להם לעשות דין. ובית דין העובר עליה ולא דן את המזיק בתשלומין כמו שכתוב -- בטל עשה.

הערות[עריכה]

  1. ^ (בבא קמא כב ב)
  2. ^ (שם סא ב)
  3. ^ (שם נט ב)
  4. ^ (שם סב ב)
  5. ^ (פ"יד מהל' נזקי ממון)