ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה)/נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס ויניציה) · נא· >>

מצות בית דין לדון בנזקי הבער[עריכה]

לדון בנזקי שן ורגל, כלומר מי שהזיק לחברו נזק הבא מחמת השן או מחמת הרגל, כגון שהכניס בהמתו בשדה חברו ואכלה שם או הפסידה יונקותיו בעברה שם ברגליה, שיש עלינו לחייבו בתשלומין מן העידית שלו כל מה שהפסיד, שנאמר (שמות כב ד) כי יבער איש שדה וגו' ופירשו זכרונם לברכה (בבא קמא ב, ב) דהיינו שן, ומה שכתוב אחר כן ושלח את בעירה וכו', פירשו זכרונם לברכה דהינו רגל, ונאמר על שניהם "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם".

שרש מצות המשפט ידוע.

דיניה כגון מה הם המקומות שחיבין שם על השן והרגל ומה הן שאין חייבין עליהן‏[1], וחלוק הדין ‏[2] באוכלת מה שראוי לה לאכול למה שאינו ראוי, וכן מה שראוי לה על ידי הדחק, כגון פרה שאכלה שעורים, וחמור שאכל כרשינין או דגים, וחזיר שאכל בשר, וכלב שלקלק את השמן, וחתול שאכל תמרים, ואם נהנית שמשלמת מה שנהנית. ויתר פרטיה, בגיטין ובקמא. והתם אמרו פרק החובל (דף פד:) כי קא אמר רבא השור בשור גובין אותו בשן וברגל, דמועדין מתחלתן נינהו ‏[3].

ונוהגת בזכרים, שעליהן לעשות הדין. ומכל מקום הנקבות בכלל דין התשלומין בין הזיקו או הוזקו, ובית דין העובר עליה ולא דן דין זה כמו שכתוב -- בטל עשה.

הערות[עריכה]

  1. ^ (שם כד ב)
  2. ^ (שם יט ב)
  3. ^ (חושן משפט מ-שצ"ט עד תו)