ספר הבחור/מאמר ד/עיקר י
בביאור שמות מנחי למ"ד ה"א הבאים משני אותיות
א
[עריכה]דע כי יש שמות מגזרה זו שהם בלי תוספת אות ותחסר מהן ה"א למ"ד-הפעל, אם כן אינם רק של שני אותיות. יש מהם תמיד קמוצים, ויש מהם תמיד פתוחים, ויש לפעמים קמוצים ולפעמים פתוחים. והם נמנים על פי המסורת, כמו אָב, יָד, דָּג, "צַו לָצָו, קַו לָקָו" (ישעיהו כא י). וכל אלו מתערבים עם נחי העי"ן וכפולים, ובעקר שאחר זה אתן לך סימנים וכללים איך תכיר אלו מאלו. גם יש מהם נקודים בחירק וביו"ד נחה, והם השמות הנגזרים מהשרשים אשר עי"ן-הפעל שלהם אחת מן אותיות וי"ה, כמו מן שורש רָוָה נאמר רִי – "אַף בְּרִי" (איוב לז יא), ומן נָהָה – נִי, מן "בְּנִיהֶם קִינָה" (יחזקאל כז לב), ומן צָיָה – "וְצִי אַדִּיר" (ישעיהו לג כא), ומן כָּוָה – "כִּי תַחַת יֹפִי" (ישעיהו ג כד), בכלם היו"ד במקום ה"א שרשית והעי"ן נעדרת.
ב
[עריכה]אמנם פִּי אינו מגזרת אלו, כי שרשו פֶּה – שתי אותיות לבד על משקל שֶׂה. והוא אחד בסמיכות ובכנוי המדבר בעדו, רוצה לומר כי אין הפרש בין "פִּי יְיָ" (במדבר יד מא), ובין "פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם" (בראשית מה יב), וזה היה ראוי להיות פִּיִי, ולכבדות שתי היו"דין השליכו האחת, לפי הענין תכיר בכל מקום איזהו לסמיכות או לכנוי.
ג
[עריכה]והכלל כל מה שאמרתי בעקר זה ובעקר שלפניו, שכל שם של שני אותיות שהוא בתי"ו נוספת בסוף ולפניה חירק או שורק, או שהוא ביו"ד נחה בסוף, בין שהוא של שני אותיות נעות או של אחת, או שיש בו יו"ד נעה אחר שני אותיות שרשיות, הרי הוא מנחי למ"ד ה"א, דוק ותמצא. ומה שאמרתי דוקא אחר שתי אותיות שרשיות להוציא השלמים ונחי העי"ן, כי כאשר תבא היו"ד בשלמים היא אחר שלש אותיות שרשיות, כמו חֲמִישִׁיּוֹת ודומיהם, ובנחי העי"ן היא תבא אחר האות הראשונה, כמו בַּיִת, זַיִת וכולי. גם לא כללתי בכלל זה כל שם שהוא בנו"ן בסוף ולפניה חולם, כמו רָצוֹן, קָלוֹן, פן יטיעוך השמות שבהם הנו"ן שרשית – אָרוֹן, אָדוֹן, וכן מָדוֹן מנחי העי"ן, שרשו דּוּן.