ספר הבחור/מאמר ד/עיקר ב
בביאור שמות נחי פ"א אל"ף או יו"ד
א
[עריכה]הנה ידוע כי לא תנוח אות לעולם בראש המלה, לכן באים אלה בראש המלה על דרך השלמים, כמו מן אָמַר – אֹמֶר, ומן אָכַַל – אֹכֶל או אֲכִילָה. ונמצאים בתוספת מ"ם בראש, כמו מַאֲמָר, מַאֲכָל, בנוע האל"ף. וכן באמצע לא תנוח, כמו מן שָׁאַל – שְׁאֵלָה או מִשְׁאַל.
ב
[עריכה]ושמות נחי פ"א יו"ד על הרוב הם בתוספת מ"ם או תי"ו בראש ונקודים בחולם, כמו מוֹצָא, מוֹשָׁב, בקמץ בסוף. גם נמצאים בצרי בסוף, כמו מוֹעֵד, מוֹקֵשׁ. ודע שאותם שהם בקמץ בלשון יחיד יהיו גם בלשון רבים בקמץ, כמו מן מוֹצָא, מוֹשָׁב, נאמר מוֹשָׁבִים, מוֹצָאוֹת. אבל אותם שהם בצרי יהיו בלשון רבים בשוא, כמו מוֹפֵת, מוֹקֵש – מוֹפְתִים, מוֹקְשִׁים. וכלם בטעם מלרע. וכבר ידעת תהפכות הקמץ והצרי בסוף. ונמצאים עם התי"ו, כמו תּוֹשָׁב, תּוֹשָׁבִים. אבל על הרוב אותם שהם עם תי"ו בראשיהם הם עם ה"א הנקבה, כמו תּוֹלָדָה, תּוֹכֵחָה. וכן מנחי הקצוות תאמר תּוֹרָה, תּוֹדָה, מן יָרָה, יָדָה. ונמצאים בתי"ו בתחילה ובסוף, כמו תּוֹעֶלֶת, תּוֹחֶלֶת. ומעטים נמצאים עם מ"ם בראש וה"א בסוף, כמו מוֹעֵצָה, מוֹרָשָׁה. והכלל: כל שם שתמצא עם מ"ם או תי"ו בראש בנקדות החולם, הם מנחי פ"א יו"ד. ושנים יוצאים מן הכלל: "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ" (ויקרא כו לו), "בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (נחמיה ח ו), שהם מהכפולים. ומעטים נמצאים המ"ם בשורק, כמו מוּסָר, מוּצָק. גם נמצאים בלי תוספת אות עם ה"א הנקבה, כמו שָׁנָה, עֵצָה, דֵּעָה, לֵדָה. ובסמיכות ישוב הצרי לשוא והקמץ לפתח, כמבואר במאמר הראשון בעקר השני. ונמצאים שנים בלי ה"א הנקבה, והם "צֵא תֹּאמַר לוֹ" (ישעיהו ל כב), "בוּל הָרִים" (איוב מ כ), שרשם יָצָא, יָבַל.