לדלג לתוכן

ספרא (מלבי"ם)/פרשת ויקרא חובה/פרשה י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ספרא (מלבי"ם) | >>

מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה

פרשה י

[א] "והיה.." - מיד מה יעשה? "והביא".

מנין שהוא טעון וידוי?   תלמוד לומר "והתודה".

ומנין שודויו על החי?   נאמר כאן וידוי ונאמר להלן (ויקרא טז, כא) וידוי. מה וידוי האמור להלן - וידויו על חי, אף וידוי האמור כאן-- וידויו על חי.


[ב] מנין שהוא טעון סמיכה?    נאמר כאן "עליה" ונאמר להלן (שם טז, כא) 'עליה'. מה 'עליה' האמור להלן - טעון סמיכה, אף "עליה" האמור כאן-- טעון סמיכה.


[ג] "והביא"-- אף לאחר יום הכפורים.


"אשמו" -- נאמר כאן "אשמו" ונאמר להלן (שם ה, יט) 'אשמו'. מה 'אשמו' אמור להלן - מותרו נדבה, אף "אשמו" אמור כאן-- מותרו נדבה.

[ד] "[אשמו אשר חטא]" (ויקרא ה, ז עי' במלבי"ם)-- מה אשם מותרו נדבה, אף חטאת-- מותרו נדבה.


[ה] "נקבה"-- לא טומטום ואנדרוגניס.

'צאן'-- לרבות כל משמע; 'צאן'-- אף החרשת, אף השוטה, אף הננסית.  "מן הצאן"-- לא הפלגס.

"כשבה או שעירת עזים לחטאת" -- מה זה בא ללמדינו?

  • אם ללמד שאם לא מצא כשבה יביא שעירה, והלא קל וחומר הוא! מה אם החטאת הבאה על כל המצות --שאין לה חלופין עוף-- יש לה חלופין שעירה, זו --שיש לה חלופין עוף-- אין לה חלופין שעירה?!
  • [ו] חטאת מצורע תוכיח! שיש לה חלופין עוף ואין לה חלופין שעירה!
  • [ז] לא! אם אמרת בחטאת מצורע -- שאין לה חלופין עשירית האיפה! תאמר בזו שיש לה חלופין עשירית האיפה! אם ירדה לעשירית האיפה, לא תרד לשעירה?!
  • אם כן מה תלמוד לומר "כשבה או שעירת עזים לחטאת"? --שהיה בדין שיביא עמה עולה! [ח] הלא דין הוא! זה מביא מהישג יד ומצורע מביא מהישג יד. מה מצורע מביא שנים תחת שנים, אף זה - הואיל והעני שלו מביא שנים - יהא העשיר שלו מביא שנים!...
  • תלמוד לומר "כשבה או שעירת עזים לחטאת"-- אחת הוא מביא, ואינו מביא שנים.


[ט] "מחטאתו" (ויקרא ה, ו), "מחטאתו" (שם, י), "על חטאתו" (שם, יג)  מה תלמוד לומר?   מנין אתה אומר מביאין מהקדש-כשבה שעירה? מהקדש-שעירה כשבה? מהקדש-כשבה-ושעירה תורין ובני יונה? מהקדש-תורין-ובני-יונה עשירית האיפה?

[י] כיצד?

  • הפריש לכשבה או לשעירה, העני-- יביא עוף. העני-- יביא עשירית האיפה.
  • הפריש לעשירית האיפה, העשיר-- יביא עוף. העשיר-- יביא כשבה ושעירה.
  • הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה-- אם רצה יביא בדמיה עוף.  הפריש העוף ונסתאב-- לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון.

לכך נאמר "מחטאתו" (ויקרא ה, ו), "מחטאתו" (שם, י), "על חטאתו" (שם, יג).