סמ"ג לאו ריז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · ריז · >>


מצות לאו ריז - לא לסור מדברי השופטים

(דברים יז, ח-יג) "כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וקמת ועלית אל המקום וגו' לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגו' ומת האיש ההוא." בחנק, והוא הנקרא זקן ממרא. זקן ממרא האמור בתורה הוא תלמיד חכם שהגיע להוראה ואין נעלם ממנו דבר אלא דבר מופלא, שנאמר "כי יפלא ממך דבר". וזהו מה ששנינו בפ' הנחנקין [דף פ"ו] תלמיד שהורה לעשות פטור. ועיקר דיני זקן ממרא מפורשין שם.

ותניא שם [בדף פ"ו] אינו חייב אא"כ חולק עליהן בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת או בדבר המביא לכך, דברי ר"מ. שאפילו דיני ממונות יכול לבא לכך, [מבוארים שם בגמ' ורש"י דף ס"ה] כגון לקדש בו את האשה, שאם הדין דין אמת אין הממון שגבו בית דין גזל והאשה מקודשת. ואם בעיבור השנה נחלקו יכול לבא לידי חמץ בפסח. ואם בטומאה נחלקו לעניין ליכנס למקדש [שם בדף פ"ז כל הסוגי'] מ"ט דר"מ גמר דבר דבר כתוב כאן "כי יפלא ממך דבר" ונאמר שם "ונעלם דבר מעיני העדה" (ויקרא ד, יג) ושם מדבר בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. רבי יהודה אומר בדבר שעיקרו מהתורה ופירושו מדברי סופרים, שנאמר "על פי התורה אשר יורוך" עד דאיכא תורה ויורוך. ורבי שמעון אומר "אשר יגידו לך מן המקום ההוא", אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים. [שם דף פ"ה] א"ר אלעזר א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף וגרע. ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה פי' ר"מ [בהלכות ממרי'] אינו חייב בדבר שאין בו כרת וחטאת כ"א בתפילין.

ומקש' הספר [בדף פ"ה דלעיל] והאיכא לולב דעקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף וכל המוסיף גורע. ומתרץ בלולב מאי סבירא לן? אי סבירא לן דאין צריך אגד, האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואין כאן תוספת. ואי סבירא לן דצריך אגד, גרוע ועומד הוא. [עי' שם בתו' בד"ה אי] ומקשה עוד והאיכא ציצית דעקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף וכל המוסיף גורע. ומתרץ בציצית מאי סבירא לן? אי סבירא לן דקשר העליון לאו דאורייתא, האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ואי סבירא ליה דקשר העליון מדאורייתא, גרוע ועומד הוא. ומקשה [שם דף פ"ט] אם כן תפילין נמי תאמר כן, אי עבד ארבע בתי ואייתי אחריני ואנח גבייהו, האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ואי עבד חמשה בתי, גרוע ועומד הוא. ומתרץ הא א"ר זירא בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול אע"ג דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.

שנינו בסנהדרין [דף פ"ו] שזקן ממרא והחולקין עמו עולין לבית דין שעל פתח הר הבית, ואומר "כך דרשתי וכן דרשו חבריי, כך למדתי וכך למדו חבריי". אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה. אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין לב"ד שבלשכת הגזית, שמשם תורה יוצאה לישראל, שנאמר אל המקום אשר יבחר ה'. חזר לעירו ושנה ולמד כדרך שלמד, פטור. ואם הורה לעשות חייב, שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו'. אינו חייב עד שיעשה מעשה או יורה לעשות. כיון שראו עדים שעשה כן, גומרים דינו למיתה בב"ד שבעירו' [שם דף פ"ט] ואין ממיתין אותו בעירו אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלם ומשמרים אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל, שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו.

[בדף פ"ח] רבי אלעזר אומר אפילו היה הזקן ממרא אומר מפי השמועה והן אומרים כן נראה בעינינו, נהרג, שלא ירבו לעשות מחלוקת בישראל. וכן אומר שם [בדף דלעיל] אם רצו למחול לו אינם יכולין, שלא ירבו מחלוקת בישראל. [בדף פ"ו ובפ"ק שם דף י"ד] מכאן, חוץ ללשכת הגזית והמרה עליהן פטור, שנאמר וקמת ועלית אל המקום. מלמד שהמקום גורם הכופר בתורה שבע"פ הם המינין שמורידין ולא מעלין [בע"ז דף כ"ו] ופסק ר"מ [בפ"ג דממרים] בבני אדם שהם מינים על ידי שגדלים אבותיהם בעניין זה הרי הן אנוסין וכתינוק שנשבה לבין העכו"ם ומצוה להמשיכם בדרכי שלום ולהחזירם בתשובה ואין להורידה כל כך במהרה.