נתיבות המשפט/ביאורים/קיא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אבל המלו' בשטר. עש"ך ס"ק ב' עד וב"ח כמו כן אינו גובה כלום וכו'. וטעם החילוק נראה דבשלמא כשנתן לה אחר קרקע יש להפירות דין נכסי מלוג מש"ה אין הבע"ה גובה ממנו משום רוחא ביתא אבל כשהבעל נתן מתנ' לאשה כיון דמדינא קנתה ואין הבעל אוכל פירות ומש"ה בגוונא דהכא שנתן לה באופן שהבעל יאכל הפירות וכיון שהבעל אוכל הפירות ע"כ שייר לעצמו הפירות ושוב אין על הפירות אלו דין נכסי מלוג רק הן שלו לגמרי מש"ה אין הבע"ח גובה, ולענין דין מלו' ע"פ גובה ממתנות שכ"מ נתבאר באה"ע:
והתנ' עמו המוכר. עסמ"ע ס"ק א' עד ויקחם המלו' וכו' ועוד טעם אחר נתן הטור וב"י בסי' צ"ט דמשום דמאי נ"מ למוכר להתנות תנאי זה ואין זה אלא שהלוקח פייסוהו לכך הוי הברח' ע"ש ונ"מ בין שני הטעמים אם נתייקר הקרקע אם לטעם הראשון אין לבע"ח במותרת השוי' מדמי זבינא משא"כ לטעם השני וכן אם יש כאן עוד בע"ח מאוחרים לזה הבע"ח ולגבי שדה לו משפט קדימ' אבל אם המכר בטל מכח תנאי רק בא לגבות זוזי שביד המוכר ע"ז במעות אין לו דין קדימ' ויחלוקו אבל לטעם השני המקח קיים וגובה מכל הקרקע ולו משפט קדימה ומסתימת הטור והש"ע משמע כטעם השני וכ"כ בתומים:
לא יטרוף ממשעבדי. והנה אם ראובן יש לו על שמעון שני חובות מלוה בשטר ומלוה ע"פ ובאים לגבות משמעון והוא באופן שיש למלו' בשטר דין קדימ' למלוה ע"פ וראובן גבה מבנ"ח של שמעון מלוה ע"פ שלו ובא במלו' בשטר לגבות מן הלקוחות של שמעון והלוקח טוען הנחתי לך מקום לגבות בנ"ח ואם כי אתה גבית למלו' ע"פ שלך מי ציוה לך הלא למלוה בשטר דין קדימ' נסתפק בתומים מהך דאמרינן בכתובות דף נ"ד באשה מוכרת למזונות דאמר ר"י כותבת סתם וכך כחה יפה ופרש"י שאם יכלו הנכסים מבעל' תבא לטרוף כתובת' מלקוחות שקנו שדה מבעלה וכו' והקשו תוס' ד"ה ר"י וא"ת והלא יכולין הלקוחות לומר לך הנחתי לך מקום לגבות וי"ל דהוי כמו אשתדיף בנ"ח דגביא ממשעבדי ולא שייך לומר אפסדי' בידים שהרי עשתה לצורך מזונות וכו' ואף דלכ"ע כתוב' קודם למזונות מ"מ לא מצי הלוקח לו' הנחתי לך וא"כ בנידון זה היא דלא מצי לדחותו ולומר הנחתי לך דהוי כאשתדף ולבסוף הביא דברי הריטב"א שפוסק דא"ל הנחתי וכו' ע"ש ודחק עצמו ליישב שיטת הש"ס דכתובות. לפענ"ד נרא' הדבר פשוט כהריטב"א די"ל הנחתי לך והא דכתובות שאני דשם כיון שהיא מוכרח בעצמ' בלא רשות ב"ד למזונות ושוב א"י לטרוף בכתובת' מהלקוחות שקנו ממנה למזונות מטעם דאמר סתם בכתובות דאחריות דנפשי' מי לא קבלה עלה שפיר הוי כאשתדיף בנ"ח דגובה ממשעבדי אבל ודאי אם הב"ד מכרו הקרקע לצורך מזונות שלא שייך לומר דאחריות דנפשה קבילה עלה ודאי דיכול לטרוף בכתובת' מהלקוחות שקנו מהב"ד למזונות וממילא אינה טורפת מלקוחות שקנו בחיי בעלה די"ל הנחתי לך ולפ"ז במלו' אחר שאין לו רשות למכור בעצמו כ"א ברשות ב"ד הוי כב"ד שמכרו לצורך מלוה ע"פ יכול לטרוף מהלקוחות שקנו מהב"ד וממילא א"י לטרוף מהלקוחות שלקחו קודם למכיר' זו די"ל הנחתי לך בודאי ה"ה אם גבה המלו' ע"פ בעצמו א"י לגבות מהלקוחות שקדמו לגבי' שלו דלא עדיף הגוביינא שגבה מעצמ' מאלו מכרו לאחר ויכולין הלקוחות לומר הנחנו לך. ועוד דשאני מזונות שהיא כמוכרח' למכור שלא ברשות ב"ד דהא מה"ט נתנו לה חז"ל רשות למכור שלא ברשות ב"ד וגם מוכרחת היא לגבות המזונות קודם כתובת' למען לא תפסיד מזונותי' מש"ה לא הוי כאפסדי' בידים משא"כ בגבה למלו' ע"פ הוי כאפסדי' בידים. והנ' בתומים הקש' בדברי התוס' בכתובות שם בד"ה ור"י שהקשו דהאיך תאמר למזונות מכרתי הא יש בו עול ושקר דהא באמת לכתוב' מכר ותירצו כיון דבאמת הדין גם למזונות יש לטרוף מלקוחות וכו' וע"ז הקש' בתומים דהא מ"מ יש בו עול דהא כשתטרוף לכתובתה מלקוחות שבחיי בעלה יבואו הלקוחות ויטרפו מהלקוחות שקנו השד' שמכר' לצורך מזונותי' ובאמת כשנמכר לכתוב' שהוא שטר מוקדם להלקוחות שקנו בחיי בעלה אין יכולין לטרוף מהן מן הדין ע"ש. תמוה בעיני דע"כ תי' התו' שתירצו כיון דבאמת גם מן הדין גם למזונות יש לטרוף רק מטעם שאין קצובין וכיון שיכול' לומר למזונות מכרתי הי' להן ללקוחות ליזהר ולהניח כדי כתובת' ע"ש ע"כ לא קאי רק להתי' השני שתירצו שהקשו אח"כ דיאמרו הלקוחות הנחתי דהיינו התי' שתירצו דמיירי בלקוחות שקנו אחר שמכר' דלתי' הראשון שתירצו דהוי כאשתדוף ומיירי בלקוחות שקנו בחיי בעלה ודאי דלא שייך כלל תירוצם שתירצו כיון דיכול' לומר למזונות מכרתי הי' להן ללקוחות ליזהר להניח כדי כתובת' וכו' דהא הלקוחות שקנו בחיי בעלה הניחו באמת כדי כתובת' אלא ודאי דתי' זה לא קאי רק לפי תי' השני שבסוף דבריהם ובעיקר קושית התוס' שהקשו דהלקוחות יאמרו הנחנו לך מקום לגבות קשה לי דהא הלקוחות אי"ל הנחתי רק שיש בשעת גוביינא מקום לגבות וא"כ כמו שפרש"י הטעם דחיישינן שיכלו הנכסי יתומים ה"נ יש לחוש שיכלה גם שדה זה דהיינו שישתדף או שיוזל שאז תוכל לגבות מהלקוחות שבחיי בעלה וכשתכתוב לכתוב' מכרתי לא תוכל לגבות דהוי כשוכר על הכתוב':
קרקע בעיר אחרת. בתומים הקשה דא"כ בב"ב מ"ד גבי מכר שלא באחריות אינו מעיד דהקש' הש"ס אי דאית לי' ארעא אחריתי עלי' דידי' הדר ופרשב"ם דאין נפרעין מנכסים משועבדים. ולפ"ז קשה דנוקי שיש לו קרקע בעיר אחרת דאם אין מוצא במקום זה ע"כ ילך למקום אחר וכשיעיד וימצא שדה בכאן לטרוף א"י לדחותו למקום אחר ע"ש ונרא' ליישב דהא מבואר בכאן דאם אין להמלו' היזק דשוב שייך הדין דאין נפרעין ממשועבדים במקום שיש בנ"ח אפילו הם במקום אחר א"כ בכאן כשיבוא הבע"ח לטרוף מהלוקח שלא באחריות ויש לו קרקע בעיר אחרת ודאי דהלוקח יכול לומר להב"ד מ"ט גובה ממני הא יש לו בנ"ח ואי משום שלא יצטרך המלו' להוציא הוצאות א"כ תמכרו לי הקרקע שבמקום פ' כפי שוויו שבמקום ההוא ובוודאי דאם הי' נמצא לוקח בכאן שירצה לקנות כפי השומא שבמקום דהקרקע שם הוי כמו שהבנ"ח כאן ואם כן כשהלוקח רוצה לקנות השדה שבמקום אחר הוי כהבנ"ח כאן והלוקח ודאי יעשה כן דהא אחר שיטרוף ממנו א"י לחזור עליו כיון שלקח שלא באחריות והלוקח ודאי דיכול לעשות כן וגדולה מזו מבואר לקמן סי' קט"ז סעיף ב' ע"ש דכל לוקח שלא באחריות יכול לומר להמלו' קודם שיטרוף ממנו מכור לי שט"ח שלך בכומ"ס ואז ממילא יכול לגבות מהלו' כשהי' לו נכסים רק כשטורף ממנו המלו' אז אין הלוקח חוזר עליו אבל כשלוקח השטר חוב קודם הטריפ' נעשה הלוקח כמלו' של המוכר כיון שקנה השט"ח והוי כמו אחר שקנה השט"ח רק שהמכיר' תליא ברצון המלו' וכשאין המלו' רוצה למכור השט"ח רק לטרוף א"י לחזור עליו הלוקח כשלקח שלא באחריות אבל בכה"ג שכתבתי ודאי דיכול הלוקח לו' אני קונה השדה שבמקום אחר שמחוייבין הב"ד למכור ולהחליט הלוקח שלא באחריות השדה שבמקום אחר ושוב אין להמוכר נ"מ במה שיעיד אם לא בגוונא שההוצאות שבמקום אחר עולין יותר מדמי שיווי השדה שביד הלוקח ואז לא ירצה הלוקח והוא מציאות רחוק:
גזלן אנס. עיין תומים שהכריע דדוקא כשגזלן אנס אח"כ אבל אם בשעה שהלו' הי' כבר הקרקע ביד אנס והי' עיקר הלוא' רק על סמך הקרקע שביד הלוה אז יכול לטרוף מהלוקח שקנה שדה זו ע"ש. אמנם נראה דאם הלו' בעצמו אלם ואין המלו' יכול לגבות מיד הלוה א"י לחזור על הלקוחות דהלקוחות יכולין לו' הנחנו לך מקום לגבות כיון שהניח שדה כעין שדה זו שלקח דהא אם לא הי' הלוקח קנה שדה זו והית' נשארת ביד המוכר ג"כ לא הי' המלו' יכול לגבות גם שדה זו ולא הפסיד הלוקח להמלו' במה שקנה שדה זו וזה פשוט וכן מוכח בכמה דוכתי דאין נפרעין ממשעבדי במקום שיש בנ"ח אפילו כשהלו' אלם ודוקא בערב כשהלו' אלם מחוייב לשלם ול"ד להא דהמיר דתו שהביא בהג"ה דשם המעש' הי' בתשובת הרא"ש שהנכסים שבידו הי' מה שקנה לפני הגוים שבדיניהם אין גובין מנכסים אלו עיין שם ואם הי' מניח לו שדה זו הי' יכול לגבות ממנו ובזה ודאי דדמי לאשתדף דהא אדעתא דהכי נתערב שאם לא ירצה הלו' לשלם שישלם הוא מה שאין כן בלקוחו':
המיר לעכו"ם. ואף דבש"ס ס"ק ט' מבואר אפי' הגזלן עכו"ם אינו יכול לחזור על הלקוחות שם מיירי דאפי' בדיניהם אינו זוכה רק משום אלמותו א"י לתבוע בדיניהם אז אמרינן עתידין בעלי זרוע ליפול אפילו בעכו"ם משא"כ כאן מיירי דוקא ע"פ דיניהם שוב לא שייך לומר עתידין בעלי זרוע ליפול ולשמוע דין ישראל:
ויש חולקין. עש"ך ס"ק י"ד שתמה דבש"ס מבואר דגובין בהוריש אפי' אי דאקנה לא משתעבד משום מצוה ע"ש ועיין תומים שתירץ כיון דדאקנ' לא משתעבד דמי למטלטלין כמבואר בפוסקים ובמטלטלין אף דלא נשתעבד משום דלא סמכה דעתי' מ"מ אם פי' בשטר מקרקע ומטלטלי כיון דחזינן דסמכ' דעתי' עליהן גובה מהיורשים מדינא מטעם מצוה וכופין עיין תומים סי' ק"ז א"כ ה"נ גבי דאקנ' אף דלא נשתעבד מ"מ אם פי' לו דאקני הוי מצוה וכופין כיון דסמכ' דעת המלו' עליו משא"כ בלא פירש לו דאקנ' אפי' מצו' ליכא. ולענין מתנת שכ"מ הכריע בתומים דאינו גובה דהא בש"ס לא קאמר דגובה מהיורש רק משום מצוה לפרוע חוב אביהם ובמתנת שכ"מ לא שייך זה: מטלטלי אג"ק עש"ך ס"ק י"ח עד הי' להם לבאר ויש שם ט"ס וכצ"ל וכ"ש אם כבר גבה הלוקח שט"ח קרקע אז מלוה של המוכר וכו' ותיבת או ט"ס וצ"ל אז. ועיין בקצה"ח שכתב כיון דעיקר סברת התו' בפסחים ל"א לחלק בין קרקע למטלטלין הוא מטעם כיון דמטלטלין לאו בני שעבוד נינהו דהא אם מכרן אין גובה מהן וא"כ לדידן דאית לן תקנת השוק ואם מכרן אינו גובה אפי' כתב לו אג"ק אינו גובה שוב לא שייך שיעבודא דר"ן ע"ש. ולפמ"ש בסי' פ"ח דאפי' יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם אפי' במלו' ע"פ בע"ח חוזר וגובה מהן אף דאם מכרה לא הי' יכול לטרוף דהא מלוה על פה הוא מ"מ שייך שיעבודא דר"נ כיון דמדינא בת שיעבודא היא דשיעבודא דאורייתא א"כ מכ"ש במטלטלי אג"ק דלית בי' רק משום תקנ' השוק ולא מדינא דש"ס כלל מכ"ש דשייך בי' שיעבודא דר"נ:
אג"ק. עסמ"ע ס"ק ל"ד (ויש שם ט"ס וכצ"ל לענין זה בעינן ששיעבד יהודה וכו' ותיבת בענין צ"ל בעינן) שכתב דמיירי שהיה בידו השטרות קודם מש"ה א"צ דאקנה ובקצה"ח תמה דבסי' פ"ה ס"ק ך"ב כתב דאפי' מכר המוקד' שט"ח צריך דאקנה ע"ש. ולק"מ דהא עיקר סברת הסמ"ע שם הוא דלא הקנה לו באגב רק המטלטלין שהן שלו אבל לא מטלטלין שאינו שלו רק שנשתעבדו לו ע"ש. ולפ"ז א"ש דדוקא כשכבר גבה הלוקח המטלטלין מהלוה דהוי כמכרן לו שהגביהו לו או שמכרן ונתנן לו וכיון דלא הקנה לו באג"ק המטלטלין שנשתעבדו דמה לי נשתעבדו לו ממילא לא יכול לטרוף ממנו המטלטלין שגבה כבר משא"כ הכא מיירי שעדיין לא גבה הלוקח השטר מהלו' והמלו' הראשון בא לטרוף גוף השטר מיד הלוקח ודאי דיכול לטרוף השטר מידו דהא גוף השטר היה שלו ומטלטלין שהן שלו ודאי דיכול לשעבדו וכיון דגוף השטר נשתעבד לו באג"ק טורף אותו מהלוקח משא"כ כשכבר גבה בהשטר מטלטלין אז א"י להוציא ממנו המטלטלין כיון דמטלטלין המשועבדים לא נשתעבדו באגב ומחמת שהחזיר השטר שנשתעבד לו להלוה שגבה ממנו המטלטלין א"י לתבוע אפי' למאן דס"ל בסי' ק"ז סעיף ד' דבמכרו קרקעות הוי מזיק שיעבוד שאני התם דשוב א"א לגבות ממקום אחר כיון שהן יתומים ואין להם לשלם כי אם בקרקע זה א"כ כשמכרו הוי מזיק שיעבוד מה שאין כן הכא שבשעה שהוציא הלוקח השטר מתח"י לגבות בו היה אפשר לו להמלו' לגבות ממקום אחר דהא ודאי לוקח שמכר השדה קדם שבא מלוה לטרוף שאין המלו' חוזר עליו דאפי' בבע"ח מאוחר שגב' ומכר אין הבע"ח חוזר עליו כמבואר בסי' ק"ד סעיף א' ע"ש רק כשהבע"ח מאוחר מכר שדה המשועבדת להמוקד' לאלם הוי כמזיק שיעבודו מטעם שכתב הסמ"ע בסי' ק"ז ס"ק ט"ו דבשעה שמכר לאו שלו מכר דהא הי' משועבד להמוקד' משא"כ בלוקח קרקע מבע"ח ומכר לאחר לא מיקרי מזיק שיעבוד רק במכר שדה שהיא אפותיקי או כשכבר נתברר שאין לו משא"כ בלוקח מהלו' שמכר קודם שנתברר שאין לו לא הוי מזיק שיעבוד וה"ה הכא שלוקח שט"ח וגבה בו: