נתיבות המשפט/ביאורים/קי
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מעכו"ם שקיבל עליו. עיין תומים שהקש' דהא עכו"ם הוא חשוד והוי כחשוד שהוציא שטר דאינו גובה מיתומים וכתב דמיירי שיש בו נאמנות ולפעד"נ דהא בסימן ק"ד כתב התומים בעצמו בלוה לעכו"ם הוי כמכניס עצמו לדין של דיניהם וכיון דבדיניהם גובין מיתומים בלא שבוע' הוי כפי' לו נאמנות נגד יורשים ובספר קצה"ח כתב בדין עובר למאן דס"ל דאין זכי' לעובר אפי' בירוש' דממילא ודאי דנזקקין כיון דאין לו חלק ושייך רק להיורשים גדולים ואפי' לאחיו של המת ולא דק דמ"מ כשיולד אח"כ תפול הירוש' גם לפניו גם מ"ש כיון דזכיה מועיל הוא דמי ששמעו בו שמת לא נהירא דשמעו כו שמת בקול חששא בעלמא הוא דלכ"ע לא חיישינן להו בתרומ' משא"כ בעובר דהרב' ס"ל דחוששין למיעוט ביבמות פ' אלמנה ועוד אפשר לומר דאף בשמעו בו שמת כשנתוודע שמת באמת מורה הר"ן דמוציאין מיד דתפיס' לאחר מיתה בעדים לא מהני כמבואר בסעיף ב' ועכצ"ל דחלק של העובר אין אחין היורשין זוכין בו דהא דשבח של העובר הוא וכן בגר שמת אין שום אדם יכול לזכות בו ועכצ"ל דחלק העובר מיתלי תלי וקאי עד שיולד העובר רק דמ"מ אינו פוסל מתרומ' דשם מיירי שיש לו אחים כהנים ואוכל בשבילן דהחלק שהוא מיתלי תלי אינו מקלקל היתר אכילה ביון שעדיין אינו משועבד לאחר וגם אין חלק זה נקרא ב"ח (ועסמ"ע ס"ק ג' ויש שם ט"ס וכצ"ל עד שיגדלו כמו אם הי' מלוה ישראל):
לפיכך אם תפס. עש"ך ס"ק ה' דבתפס מעות מהני תפיס' לאחר מיתה. ובקצה"ח הקשה דהא כתבו הפוסקים דרבא מיירי לענין הפירות שכבר אכל דהוי כתפס מעות ואפ"ה קאמר התם שאמתין עד דגדלי יתמי ולק"מ דלדינא דש"ס דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח ואפי' שבח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת אביהן הו"ל ראוי רק שתופס המטלטלין בעד הקרקע שהניח להם שנשתעבד לו א"כ אפשר לומר דהוי כאילו נפרע כבר מש"ה לא מהני תפיס' ואפי' לדעת הר"ן ר"פ אלמנה ניזונית דתפס מעות מהני בכתוב' אבל בבע"ח מודה דלא מהני כדמוכח בכתובות דף צ"ב גבי ראובן שמכר שדה לשמעון וזקף כמלו' דדוקא כשמגבה ליתמי ארעא אבל תפיס' מעות לא מהני וכן מוכח בכתובות דף ק"י ע"ש משא"כ לדידן דמטלטלי דיתמי משתעבדי כשתפס מעות הוי כנפרע כבר כיון דדינא דבע"ח נפרע מהן ובעיקר הדין אי מהני תפיסה לאח"מ נראה עיקר כהתומים דמהני תפיסה דלא כהש"ך ומה שכתבו הפוסקים הטעם דלא עריף מגו מעדים וכיון דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד גם מגו אין מקבלין ולפענ"ד ל"ד כלל דשאני עדים דרחמנא לא הימניה לעדים כשאומרים שלא בפני בע"ד ויכולין לחזור ולהגיד ודמי למפי כתבם או עדות שא"א יכול להזימה דרחמנא לא הימני' לעדות בכה"ג ואין ראי' מהעדים אם אמת הדבר כשהגידו שלא בפני בע"ד משא"כ כשיש לו מגו היא הוכחה שאומר אמת מדלא טען טענה האחר' ומ"ל בפניו או שלא בפניו וגם מ"ש הפוסקים דלהחזיק מקבלין העדות טעם ברור הוא וע"ש בקצה"ח דלפ"ד מהרי"ט דקבל' עדות שלא בפניו להחזיק צריכין העדים להעיד אח"כ בפני התובע כשיתבענו א"כ במגו דכשיגדל הקטן שוב לא יהי' לו המגו דהב"ד הוי כעדים וראה ע"ש ולא נהירא דדעת מהרי"ט הוא דעדות שלא בפניו אינו מועיל רק להצילו מתביעת ב"ד דשלא בפני התובע ולכך כשיחזיר ויתבענו בפניו צריכין לחזור ולהגיד כיון דעכ"פ ב"ד הוא שתובעין אותו דאילו לא הי' עליהם דין ב"ד לא הי' צריך להשיב להן ויכולין לפסוק להן דינו נגד התביע' שלא בפניו ובודאי מחייבין אותו שבוע' על המשכון דלהחזיק המשכון עד שיגדלו גם כן צריך שבועה ועיקר החילוק שמחלק הש"ך בסי' ע"ב ס"ק צ"א דבטענת לקוח מהני מגו חוץ לב"ד ושלא בפני התובע מסיק שא"צ שבוע' ובמשכון דצריך שבועה ועדים לאו בני דיינא דינא דשבוע' הוא לא מהני מגו וא"כ הכא שיש לו מגו לפני ב"ד דדיינא דינא דשבוע' מגו מעליא הוא וכשיגדלו היתומים הדיינים הן עצמם עדים שהי' לו מגו טוב דמהני כג"ל גם קשה לדברי קצה"ח דא"כ תפיס' מחיים גם כן לא יועיל ומה שתי' בקצה"ח ע"ז הוא חילוק זר מאוד. ועוד נראה לענ"ד דמ"ש הפוסקים דכמו שאין מקבלין עדות כמו כן אין מקבלין מגו דאף דאין דומין כלל כמש"ל מ"מ נראה בכוונתם דהא חזינן דאף במקום שמקבלין עדות כמו בהיו עדים חולים אפ"ה ביתומים קטנים אין מקבלין משום שא"י להדר אחר זכיותיהן כמ"ש הרשב"א הובא בתומים סי' ך"ח וכמו שאין נזקקין לנכסיהן מה"ט. ולפ"ז שפיר כתבו דמכ"ש מגו דאין מקבלין להוציא מהן ממון על סמך המגו ובזה שפיר כתב ה"ל כיון בלהחזיק מהני המגו לא מהני שוב המגו כיון שכבר טען בפני ב"ד ולא הועיל המגו שלו שוב הוי אח"כ בגדלות כמגו למפרע בעדים וראה והא ודאי ליתא דכיון שהי' לו מגו בפני ב"ד ודאי מהני מגו ואפי' בעדים וראה פסק הש"ך בסי' ע"ב סקצ"א דאם הי' לו אז מגו דמהני רק במשכון לא מהני משום דצריך שבועה ע"ש וגם ירד לחלק בחילוקים זרים (ובש"ך ס"ק ה' יש ט"ס וכצ"ל וכ"מ בבעה"ת ומביאו ב"י שבראו עתה בידו משמע דנאמן לו' אביכם חייב לי במגו):
נכסי מורישו לקטן. עש"ך ס"ק י"ב ולפרש כוונת דבריו נראה שהקשה על הסמ"ע שכתכ הטעם דלא מקיימין משום דהוי תרי קולי מסעיף ו' מסמ"ע ס"ק י"ז בשטר מכירה דלא מקיימין להשטר בפני קטנים אף דשם דהא מוציאין מידם לאו קולא הוא ומדינא מוציאין ואפי' הכי אין מקיימין לזה כ' הוא הטעם וז"ל דהא דמקיימים שלא בפניו היינו משום דאין נפרעין ממנו עד שיבוא וכו' ואף דכשהלך למדינת הים נפרעין ג"כ ממנו ואפי' הכי מקיימין אותו התם שאני דכשהלך למדינ' הים מקבלין אפילו עדות בע"פ שלא בפניו מטעם תקנת חכמים שלא יהיה כל אחד ואחד הולך למדינ' הים כמבואר בערכין וכיון דבכהאי גוונא מקבלין עדות שלא בפני בעל דין מכ"ש דמקיימין השטר משא"כ נגד יתומים קטנים דלא שייך תקנה זו כמבואר בערכין ואין מקבלין מש"ה אין מקיימין גם כן ועיקר קושיא לא היה רק משלא בפניו שלא הלך למדנה"י דלא שייך תקנה זו ואין מקבלין עדות בכה"ג ואפ"ה מקיימין השטר שלא בפניו אפי' בכה"ג א"כ אף ביתומים נהי דאין מקבלין עדות מה"ת לא יקיימו השטר וע"ז תי' הש"ך דשאני שלא בפניו במקום דאין מקבלין דהיינו כשלא הלך למדנה"י דמקיימין השטר משום דהפירעון יהיה בפניו ויודע להדר אחר זכיותיו משא"כ ביתומים קטנים דכשיקיימוהו יפרע מהן תיכף והם אינם יודעין להדר אחר זכיותיהם מש"ה אין נזקקין אפי' לקיים דהא מה"ט אפי' במקום שמקבלין עדות גם כן שלא בפניו כגון בעדים רוצין לילך למדנה"י או בחלה אפ"ה בקטנים אין מקבלין אפילו בכה"ג משום הטעם שכתבו הפוסקים דא"י להדר אחר זכיותיהם מה"ט ג"כ לענין קיום אף שמקיימין שלא בפניו מ"מ בקטנים אין מקיימין לענין שיהי' נפרעין מהן תיכף מטעם שא"י להדר אחר זכיותיהם:
קטן שתקף בעבדיו עסמ"ע סקי"ד שהוכיח מדברי התו' דב"ק דבעינן תרתי ע"ש ולכאור' אין בו רמז בדברי התו' לכן נעתיק דברי התו' לפרש ע"פ דרכו דז"ל התו' בב"ק קי"ב ד"ה אבל משמע דחיינו אפילו הי' ר' ירמיה בתוך הבית מדלא מפליג התם בעל השדה מוחזק בשדה הכא ר"י לא הי' מוחזק משמע דלא תליא בהכי מידי אלא במה דאית לי' חזקה מאבות אפי' היה מוחזק בבית עכ"ל התוס'. והסמ"ע מפרש מהא שכתבו התוס' דאפי' היה ר"י מוחזק בבית וכו' היינו קודם תפיסת הקטן והוכיחו זה דאי דוקא בגוונא שר"י לא היה מוחזק כלל א"כ היה לו להש"ס לחלק התם בעל השדה מוחזק וכו' פי' קודם תקיפת הקטן משא"כ הכא ד"י לא הי' מוחזק כלל אלא ודאי דגם ר"י היה מוחזק בבית מקודם ולפי פי' זה ממילא מוכח דבעינן דוקא תרתי דהיינו שכבר תקף הקטן קודם בואו לדין דאי אפי' לא תקף הקטן רק שאפילו אם ר"י הי' מוחזק בשעת משפט הי' הקטן יכול להוציא ממנו ולא היה מקבלין העידי חזקה של ר"י א"כ בכל הלוקחים כשימו' המוכר וישאר יתומים קטנים נוציא הקרקע מידם וזה לא ניתן להיאמר כלל וגם מוכח מרבא בר שרשום בב"ב דאמר לקוחה ל"מ אמרת דנפיק עליה קלא וכו' משמע דאם הי' יכול לומר לקוח' הי' מהני אף דהיתומים היו קטנים. והש"ך שכתב שמדברי התוס' משמע בהיפך נראה שהי' מפרש בדברי התוס' בהא שכ' דאפי' הי' ר"י מוחזק בבית שכונתם דלא תימא הא דר"י מיירי שלא היה ר"י כלל בבית רק שהי' רוצה ליכנס בתוך הבית ולא הניחו הקטן וסגר הדלת מש"ה אין מקבלין העדות אבל אם היה ר"י מוחזק בבית מקבלין עדותו וע"ז כתבו התוס' דאפי' הי' ר"י מוחזק בבית בשעת משפט אין מקבלין עדותו כיון שהי' להקטן חזקת אבות פי' שהי' מוחזק לכל העולם אחר מיתת אביו שהן של אבי הקטן והוכיחו זה דאלת"ה רק שאם הי' מוחזק בבית הי' מקבלין עדותו הי' לו להש"ס לחלק דבהך שקטן שתקף הי' בעל חשדה מוחזק אף ששם הקטן כבר תקף והוציאו לבעל השדה ס"ל להתוס' דהתקיפ' שתקפו בפנינו לא מעלה ולא מוריד ולא מרע חזקתו של בעל השדה והוי כאילו בעל השדה מוחזק גם עכשיו. ולפ"ז מוכח מדבריהם דכל שהי' להקטן חזקת אבות אפי' שכנגדו מוחזק אין מקבלין עדותו:
שיש לו הזיקות. פי' משור שלהם דהן עצמם שהזיקו פטורין מלשלם ותיבת ולכן שכתב הרב בהג"ה הכוונה דלדיע' זו כל שאינו מילי דיתומים אין מקבלין עדות לכן גם עידי היזק אין מקבלין אף שהן מילי דיתומים והוא מטעם שכתב הרא"ש פ' אלמנ' ניזונית כיון שההיזק הוא מילי דממילא הוי כמילי דאבוהון:
בכל מקום שאמרו שמעמידין אפוטרופוס. פי' כגון מילי דצוואה אבל בשאר דברים שהן לחובת היתומים בוודאי אין מעמידין אפוטרופוס ופשוט: