לדלג לתוכן

נתיבות המשפט/ביאורים/פג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

וכן אם שלח. עיין ש"ך ס"ק ב' עד הולך כזכי וכו' כוונתו להקשות כיון דהולך כזכי מת"ת יהי' נאמן לומר שזכה לעצמו כיון דלית ליה מגו עם כל זה הלשון דחוק ועיין תומים שהקש' לקמן סי' רס"ח גבי מציאה דאם אמר זכה לי שאינו נאמן לו' לעצמי כוונתי היכא דלית לי' מגו. ולק"מ דש"ה דיכול לומר להכי שתקתי כדי שתתן לי המעות, אמנם זה דוקא בשליח שעשה הלוה אכל שליח שעשאו המלוה בעדים או שאמר ללוה תן לזה השליח שעשיתי לקבל המעות מידך ואחר שקיבלם אומר לעצמי קבלתים מחוייב להחזיר להמלו' שקיבלם בשבילו והטעם כיון דע"י שקיבלם בשתיק' נפטר הלוה מהמלו' הראשון כיון שמסרו לשלוחו ע"פ ציוויו נמצא השליח הזה ששתק כשקיבלם פטר הלוה מחובו דהא המלו' שוב אינו יכול לתובעו הרי זה בפוטר חובותיו של חבירו דחייב לשלם כמבואר בסי' ע"ו ועוד דדמי קצת להא דסי' נ"ח שיכול לו' מה לי ולך שהרי בתפיסתך תביא אותו לידי היזק ועל פי טעם הראשון שכתבתי אפי' מברר השליח בעדים שחייב לו ג"כ אינו יכול לתפוס:

נשבע הלו' היסת. עש"ך ס"ט מ"ש בפי' המשניות להרמב"ם עד נאמן במגו ולכאור' תימה דאם השטר כשר אין צריך למגו דבלא מגו יהי' נאמן ועוד קשה מ"ש בריש דבריו דמיירי בכתב ללות ולא לוה וקשה דהא הרמב"ם מכשיר בכתב ללות ולא לוה כמבואר לעיל סי' מ"ג. לכן נרא' דכוונתו במ"ש ללות ולא לוה ברישא דמילתא היינו שכ' ללות ומסרו להמלו' דהרמב"ם לא מכשיר בכתב ללות ולא לוה רק במסירה להלו' אבל כשמסרו להמלוה שטר אמנה הוא ופסול, ומ"ש בסופו דמיירי במוקדם ממש שהשטר כשר מיירי שהעדים מסרו השטר להלו' והלוה מסרו להמלו' קודם ולא לוה והאמינו והעדים לא ידעו מזה וטוען המלו' שאף שמסרו לו קודם הלוא' מ"מ אחר כך הלו' לו על שטר זה ובאופן זה השטר כשר כמבואר לעיל בסי' מ"ג והלוה טוען שעדיין לא לוה לו כלל ועדיין שטר אמנה הוא ובזה ודאי דצריך המלו' מגו כיון שמוד' שהשטר הגיע לידו בלא הלוא' אינו ראי' ממה שהשטר תח"י שהלו' לו אח"כ מש"ה אינו נאמן אלא כשיש לו מגו: