נתיבות המשפט/ביאורים/פה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ואפי' יש בו נאמנות. עסמ"ע ס"ק ב' עד לא לכל ענין מהני נאמנות כבי תרי פי' שעדים מכירת השד' הוי כעידי הודא' ונגד עדי הודא' לא מהני נאמנות כבי תרי כמבואר לעיל סי' ע"א ונראה דאפי' שבוע' אין צריך דהוי כאנן סהדי תדע דהא לרש"י אפי' מזויף יכול לטעון:
יש אומרים שהוא נאמן. עיין ש"ך ס"ק ד' מה שתמ' בזה והעיקר בזה כדברי התומים דמיירי במקויים ע"י דימוי משני שטרות וסברי לי' להנך פוסקים כדעת הפוסקים דלעיל סי' מ"ו דבמקום שצריך קיום מדאורייתא לא מהני ע"י דימוי והכא כיון דאיתרע שטרא בעי קיום מדאורייתא. אך הא קשיא לי דמנין לנו להוכיח שהשט"ח הוא מזויף דלמא השטר מכר מזויף וכן קשה מהא דשנים שהוציאו שט"ח זה על זה דאומר המאוחר להמוקדם אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני ומבטלין השטר המוקדם ומקיימין המאוחר וחייב המוקדם לשלם להמאוחר חובו קשה ג"כ דמנין לנו לו' שהמוקדם מזויף אימר המאוחר מזויף והיה לו לחיות עכ"פ שני השטרות בספק ונראה ליישב דהנה ודאי אם שם שני כתות עדים המכחישות זו את זו כת אחת אומרת לוה וכת אחת אומרת לא לוה הוי שניהם בספק ומהני תפיסה אבל ודאי דאם כת אחת אומרת לוה וכת אחרת אומרת בפנינו הודה המלוה שלא לוה לא מהני תפיסה כיון שיכול להיות ששני הכיתות אומרין אמת רק שהודאת בע"ד הוי כמחילה וה"נ עידי השטר השני הוה כעידי הודא' כמש"ל ס"ק כ"א דאזלי' בתרייהו:
לא מכרתי לך השדה עיין סמ"ע ס"ק ד' עד היה לך למכור לאחר מדבריו משמע דלולי הטעם דכדי למשכנו בחובו השטר בטל ותמי' לי דא"כ אם מכר מטלטלין אפי' משך המטלטלין קודם נתינת המעות נתבטל השטר כיון דלא שייך הטעם כדי למשכנו ועוד קשה דמה הוכחה יש כאן לבטל השטר וכי משום שחייב לו לא יעשה שום מו"מ בשלמא ביהבי והדר כתבי מוכח שפיר משום דהוה ליה לעכובי זוזי אבל בכתבי והדר יהבי אין בו הוכחה דלפעמים צריך הוא למעות יותר מכדי חובו ומוכרח הוא למכור הקרקע ג"כ וגם תמי' דברי התו' בכתובות דף ק"י בד"ה ורבנן חברך חבר' אית ליה כמ"ש ולפרש"י א"ש שהן תמוה כמ"ש המהרש"א ע"ש, לכן נראה לענ"ד דעיקר הוכחה הוא משום דהי' לו לעככו זוזי ואפי' בכתבי והדר יהבי כיון שהיא נעשה בב"א וקרקע אינו ניקנית בשטר בלא כסף כמבואר בסי' קצ"א ומבואר בסי' פ"ג דאם יש עליו שני שט"ח ונתן להלוה בפי' על חוב אחר ושתק המלוה די"ל לכך שתקתי כדי שתתן לי המעות וא"כ ה"נ אפי' בכתבי והדר יהבי הי' לו לומר אחר קבלת המעות שמקבלם על חובו ואף שנתן לו הלוה בפירוש על דמי המקח ושתק מ"מ הרי הוא יכול לו' שלכך שתק כדי שיתן לו המעות וממילא הי' צריך ליתן המעות כדי לקיים המקח ואף שמבואר לקמן בסי' ק"צ סעיף ו' בהג"ה דאין שמעון יכול לו' המנה אני גובה בחובי כדי לבטל המקח מ"מ שם גופי' טעמא בעיא דמ"ש מהא דסי' פ"ג הנ"ל ועכצ"ל דקנין שאני דדברים שבלב אינן דברים לבטל קנין ברור שנעשה לפנינו ולפ"ז נראה דבתוך כ"ד של קבלת המעות ודאי דיכול לבטל המקח ולו' שמקבלם בחובו דהא בתכ"ד יכול לחזור מהקנין כמבואר לקמן סי' קצ"ה ס"ט ע"כ עיקר הוכחה לבטל שט"ח בכתבי והדר יהבי מהא דלא אמר בתכ"ד של קבלת המעות שמעכב המעות בחובו וסברא זו צ"ל בהא שכתבו התוס' ב"ק ל"ה ע"ב בד"ה לימא תיהוי תיובתא דאפי' ר"ג דמחייב בטענו חטים והודה לו בשעורים מכ"מ מודה דפטור מדמי שעורים והוא תמו' דכיון דנפטר מדמי שעורים מה"ת יתחייב שבועה הא לא גרע מהילך וע"כ צ"ל דעיקר הוכח' של מחילת השעורים נעש' אחר ההודא' שלו דהא המלו' הי' יכול לומר ודאי כדבריך כן הוא אבל איני שואל עתה השעורים כמבואר בסי' פ"ח סעיף י"ד וע"כ בשעת הודא' הי' עדיין חייב בדמי שעורין מש"ה חייב שבוע' ה"נ הוכח' של ביטול השטר הוא מדלא אמר תכ"ד של קבלת המעות שמקבלם על דמי חובו ע"ז אמרו חכמים דזה פיקח הי' דמכר לו את השדה מפני שיכול למשכנו בחובו פי' שבחכמ' עשה שקיבל המעות על דמי מקח שהי' מתירא לקבל המעות על חובו דאם כן יהיה הלוקח מבטל המקח והוא הי' צריך למעות דמי מכירת השדה מש"ה קיבל המעות על המקח ליתבע החוב ויהי' לו דמים מהשד' כפי מה שצריך ומדמי החוב אין לו שום מורא כיון שיכול למשכנו והא דלא מסר מודעא בשתיק' לפני עדים תכ"ד של קבלת המעות ולומר שמקבל בחובו ואם לא ישלם לי אבטל המקח דאז לא יהי' לו מורא מבע"ח המוקדם משום דחברא חברא אית ליה וירא שיתוודע לחלוק' ויבטל המקח ובזה אתיין דברי התוס' שפיר להמעיין בדבריהם, ולפ"ז באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי אפי' במקום שקונין בכסף לחוד יכול לטעון אילו הייתי חייב לך לא הי' לך ליתן שטר ומ"מ לא היה נתבטל הקנין דהא חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה וממילא הי' יכול לתובעו שיסלק חובו במזומנים אם יהי' לו, ולפ"ז במטלטלין במשך החפץ קודם קבלת המעות דלא שייך לומר שהיה לעכובי זוזי בחובו כיון שהחפץ כבר תח"י הלוקח אין כאן הוכח' לבטל השטר חוב אבל בנתן המעות קודם המשיכ' ודאי דיכול לבטל החוב כיון דלא שייך לומר שיכול למשכנו דיותר טוב לו לעכב זוזי בחובו מלקיים המקח:
אלא כדי שיהיה לו עסמ"ע ס"ק ה' עד משא"כ בעלמא משמע שהוקש' לו מכל מכירה באונס יתבטל המקח אף כשלא מסר מודעא משום דיכול לו' דהא דלא מסר מודעא משום דחברא חברא אית לי', ולפענ"ד נראה דלק"מ דכל מכיר' באונס כ"ז שלא מסר מודעא אמרי' בודאי אגב אונסא דזוזי גמר ומקני' משא"כ הכא דעיקר הוכח' הוא בכתבי והדר יהבי מדלא מסר מודעא וכיון שיש התנצלות על הא דלא מסר מודעא מטעם דחברא חברא אית ליה שוב ליכא הוכחה:
אם הלוה מכר קרקע. ע' תומים שכ' הטעם כיון דעיקר אחריות הלואה היה על הקרקע לא הי' לי ליקח שיעבודו ונכון:
הי' לך לפרוע מחובך. עש"ך ס"ק ז' שהאריך. וקודם שנבוא להשיב על דבריו אכתוב מה שנראה. לפענ"ד בסוגיית הש"ס הא דהקשו הפוסקים בסוגיא אהא דמקש' הש"ס אר"ש ממתניתין ואוקי לה אליבא דר"ש דזה לעשר וזה לחמש ולא מקשה כן לרב נחמן וגם קושיית המהרש"א ברש"י שם בד"ה הא לא מטי זימני' שכתב וז"ל ונוח היה לו לזה שילו' ויתבענו לסוף חמש ועדיין יהי' חוב מעוכב וכו' והקש' המהרש"א דלמה לרש"י לפרש זה הא אפי' אם היה זמן פרעון שניהם בשוה מ"מ קשה מאי טעמא דאדמון דהא לא מטי זימני' ולא הי' יכול לתבוע ונרא' ליישב פי' רש"י דאם הי' זמן פרעון של שניהם בשוה הוי שפיר מצי לאוקמי מתניתין דלא מטי זימני' וביהבי והדר כתבי ובוודאי כשנתן לו המעות ובא המלו' השני לתבוע להראשון שיתן לו שט"ח על המעות שהלו' לו תליא בפלוגתא דר"נ ור' ששת דלר"ן דס"ל דזה גובה וזה גובה אין יכול לסלק בשט"ח שלו הרי בא לתבוע כשעת הלואה קודם שיגיע זמן הפרעון צריך ליתן לו שט"ח דאין יכול לסלק אותו במה שמחזיר לו את השט"ח שלו אבל לר"ש דס"ל דכל אחד עומד בשלו א"כ כמו דבשעה דכשהגיע זמן הפרעון יכול ראובן לחזור שטר של שמעון לשמעון ואז מחויב שמעון להחזיר שטרו הכי נמי כשעת הלוא' כשהלו' שמעון לראובן ונתן לו המעות ותובע לראובן שיתן לו שט"ח על המעות שהלו' לו ודאי דיכול ראובן להחזיר לו שטרו של שמעון ואין צריך ליתן לו שטר על עצמו דהא קיי"ל בסי' ע"ד דהלו' יכול לכופו להמלוה ליתן לו קודם זמן הפרעון וא"כ כל אימת שרוצ' ראובן לפרוע הוי כהגיע הזמן פרעון שיכול ראובן לסלק בשט"ח של שמעון תמורת שט"ח שלו וא"כ שפיר קאמר אדמון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני פי' כיון דמיירי ביהבי והדר כתבי לא הי' לך ליתן שט"ח על עצמך אלא הי' לך לחזור שטרא מש"ה הוצרך רש"י ליתן טעם דנוח הי' לו ללות ומה דקאמר הש"ס אלא ראשון לה' ושני לעשר אי דמטי זימני' מאי טעמא דרבנן אין להקשות הא יש לו ריוח גדול שהוא יחזיר לו מעותיו מיד ומעותיו יהי' מעוכב עד עשר שנים דזה אינו דכשהגיע זמן הפרעון ודאי שתובע מעותיו תחלה ואין לוה ממנו קודם הפרעון כדי שלא יהי' לו טענה כמ"ש הסמ"ע ס"ק ד' דאפי' למכור ולקנות אינו עושה קודם הפרעון כשיגיע זמן הפרעון ומכ"ש ללות אינו עושה קודם זמן הפרעון רק מקודם תובע אותו לפרוע לו ואח"כ מבקש ממנו שילוה וכמ"ש הפוסקים הביאם הש"ך הטעם דהי' לו לתבוע וגם המלו' לא הי' עושה כן דכשמלו' לו על עשר שנים הוא במתנה על זמן וחזק' אין אדם נותן במתנ' עד שיופרע חובו תחלה כמ"ש הסמ"ע סי' נ"ח סעיף א' ע"ש וכן נותן הסברא דאם לא ירצה לפרוע ודאי דלא ילוה לו ובוודאי תובע חובו תחלה ומקש' שפיר מאי טעמא דרבנן והא דקאמר אי דלא מטא זימני' מאי טעמא דאדמון אין להקשות הא שפיר קאמר אדמון למה הי' לו ליתן שט"ח שלו על עצמו היה לו להחזיר שט"ח שלו ז"א דהא הוצרך ליתן שט"ח על עצמו כדי שיהי' המעות מעוכב בידו עשר שנים מש"ה הוצרך לאוקמי אליבא דרב ששת ביומא דמישלם חמש משא"כ לרב נחמן שפיר מצי לאוקמי כשזמן פרעון של שניהם שוה ובדלא מטי זמנייהו ול"ק מאי טעמא דאדמון אפשר לומר בהא פליגי דאדמון ס"ל דבשל עולם הן שמין וא"כ כשיגיע זמן פרעון כל אחד יעמוד בשלו ממילא יכול לו' אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני פי' לא הי' לך ליתן שט"ח על עצמך אלא הי' לך להחזיר שטרו ורבנן דס"ל בשלו הן שמין בזה גובה וזה גובה ממילא אין טענה זו טענה כנ"ל וכן כתב התומים דפלוגתא דאדמון ורבנן הוא אי בשלו הן שמין אי בשל עולם דפלוגתא דתנאי הוא זה ברי' ב"ק ע"ש וזה הוא דעת הרי"ף והרמב"ם שפסקו כרבנן ור"נ ומיירי בלא מטי זימני' וממילא במטי זימני' יכול לומר אילו הייתי חייב לך הי' לך ליפרע וכו' וכמו שפי' המפרשים דהיינו שהי' לו לתבוע וכמש"ל דודאי פורעין החוב תחלה קודם שמלוין וממילא אין חילוק בין יהבי והדר כתבי ובין כתבי והדר יהבי לעולם יכול לומר כיון שהגיע כבר זמה"פ בשעת הלוא' הי' לך לתבוע חובך קודם שלוית ממני ומטעם שכתבתי למעל' ולא פליגי אדמון וחכמים רק בלא מטי זימני' בשעת הלוא' ומטעם שכתבתי למעל' ובלא מטי באמת הלכ' כחכמים אבל במט' זימניה כ"ע ס"ל דיכול לומר אילו הייתי חייב לך וכו' וא"ש ג"כ דעת הרמ"ה שהוא דעת היש מי שאומר שהביא המחבר דבין בכתבי והדר יהבי ובין ביהבי והדר כתבי יכול לו' אלו הייתי חייב לך כו' ואינו י"ל שעשה כן בשביל דזה גובה וזה גובה דז"א דכיון דמטי זימני' הי' לו לתובעו קורם כמ"ש הש"ך מטעם דהי' לו לתבעו דהא אפי' בראשון לחמש והשני לעשר דיש לו ריוח גדול שהמעות יהי' מעובב בידו עד עשר שנים אפ"ה קאמר בש"ס אי דמטי זימני' מאי טעמא דרבנן משום דהיה לו לתבעו ומכ"ש דאין עושה כן בשביל רווחא דבינונית וזיבורית וא' כהרי"ף והרמב"ם והרמ"ה בחדא שיט' קיימו ואפשר דגם בעהמ"א שכ' אע"פ שהגיע זמן הפרעון הראשון קודם האחרון והי' כוונתו קודם הזמן פרעון של האחרון והלוא' נעשה קודם שהגיע זמן פרעון וס"ל כדעת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל ולפ"ז לא קשה מה שתמה הש"ך בס"ק י' דהאיך אפשר שיהי' מי שיאמר כך וכו' ולפמ"ש ניחא דהרי הרי"ף והרמב"ם ובעל המאור כולם סוברים כך, ועתה נבוא להשיב על דברי הש"ך, הנה כל מה שכ' ביישוב קושי' הרמב"ן על בעל המאור הוא דחוק מאוד כמבואר למעיין ומה שהוכיח הש"ך דהרי"ף כ"ל כדעת בעל המאור ולא כדעת הרמב"ן ומדלא כ' הדין דיומא דמישלם זימני' תמוהין דהא ר"נ ע"כ לא ס"ל האי סברא דהי' לו לתבוע אליבא דחכמים לשיטת הרמב"ן דאלת"ה אפי' בכתבי והדר יהבי נמי וע"כ לא ס"ל רק משום דהי' לו לעכובי זוזי מש"ה בעי דוקא ביהבי והדר כתבי. ולפ"ז ביומא דמישלם זימני' דאין יכול לכפותו להלו' לפרוע ממנו ולא שייך לו' הי' לו לעכובי זוזי הוי כמו כתבי והדר יהבי דלא מצי לו' אלו הייתי חייב לך לדעת הרמב"ן ודוחק לו' דמ"מ הי' לך להמתין עד למחר ואולי הייתי נותן לך המעות קודם הכתיכ' כיון דהוא באתרא דיהבי והדר כתבי הי' יכול לו' הייתי ירא להמתין עד למחר ור"ש דס"ל ביומא דמישלם זימני' דמצ"ל אלו הייתי חייב לך ע"כ ס"ל הסברא דהי' לו לתבוע ולדידי' באמת אין חילוק בין כתבי והדר יהבי ובין יהבי והדר כתבי וכן כתב קצת מזה בקצה"ח. גם מה שהוכיח מדברי הרמ"ה דס"ל כדברי בעל המאור הוא תמוה לפ"ז והעיקר בדברי הרמ"ה דס"ל כמש"ל ונראה דאם כ' בשטר השני שהתנ' שיגב' העידית אף הש"ך מודה ופשוט:
כדי שאגבה ממך העידית, עסמ"ע ס"ק ט' עד ואף שרב נחמן ס"ל כן לפי האמת וכו' ט"ס וכצ"ל דאף שלפי הס"ד דהש"ס שם ר"נ ס"ל כן מ"מ לפי האמת לא קיי"ל כוותי' וכו' עש"ך ס"ק י"ב עד כלו' נכסים טובים ממנו וכו' כוונתו במ"ש נכסים טובים דהיינו עידית ובינונית ודו"ק:
ומכר אחד מהם חובו לאחר. עסמ"ע וש"ך והעיקר מחלוקתן תלוי בזה דלדע' הסמ"ע טריפת הראשון הוא מטעם טריפת משעבדי דמה שמלו' אחד לחבירו וחבירו משעבד להמלו' נכסיו הרי המלו' כאלו קונה ממנו נכסיו וכשמלו' חוזר ולוה מהלו' הרי הלוה ראשון כאלו חזר וקונ' נכסיו שמכר לו מקודם. ולפ"ז מה שנשתעבד הלו' השני למלו' השני וקנה המלו' השני השיעבוד מהלו' הב' הוי כקנה נכסים וכשמכר המלו' השני שיעבוד נכסים לאחר הוי כמכר נכסיו והמלו' הראשון טרפו ומש"ה כל שהוא דאקני א"י לטרוף. ולפ"ז אם המלו' הא' מכר שט"ח קודם הלוה השני ג"כ א"י השני לטרוף מהלוקח שקנה מהא' וגבי מהב' כיון שקניינו קודם וכן במטלטלין אג"ק תלי' הכל אם המוכר כ' מטלטלין אג"ק דכשראובן הלוה לשמעון הוי כאלו קנה מטלטלין משמעון דמיני' אפי' מגלימא דעל כתפאי ואח"כ כשהלו' ראובן משמעון הרי כאלו חוזר ומוכר לו המטלטלין שקנה ממנו תחלה ואח"כ כשחוזר ראובן ומוכר השט"ח שלו ליהודא הוי כאלו חוזר ומוכר ממטלטלין שקנה משמעון בשעת הלוא' שלו ליהוד' ומש"ה אם כתב ראובן הלוה השני לשמעון בשעת הלוא' מטלטלי אג"ק הרי נעשו המטלטלין של שמעון שביד ראובן משעת הלוא' הראשונה כשלוה משמעון כדין קרקע והוי כשמכר שט"ח שיש לו על שמעון ליהודה כאלו מכר קרקע שלו ליהוד' דהא מטלטלין אג"ק דין קרקע יש להן מש"ה שמעון חוזר וטורף שהוא לוקח ראשון יותר מיהוד' שהוא קנה קודם המטלטלין בשעת הלוא' מה ששיעבד לו ראובן קודם שמכר ליהודה מש"ה יכול שמעון לטרוף מיהוד' וכללא דמילתא שאנו רואין המלו' והלו' כלוקח ומוכר ודעת הש"ך דעיקר תליא באם הוא דבר שהלו' השני אין יכול להבריח ממלו' השני דאז חייל שיעבודא דר"נ גם על השיעבוד נכסים של הלו' השני והוי כאלו הלו' הב' הוא לוה של מלוה ראשון לגמרי ובין שיעבוד הגוף ובין שיעבוד נכסים מהנכסים של לוה השני שא"י להבריחן הוא של המלו' ומכירת המלו' השני שמכר הש"ח לאו כלום הוא מש"ה המלו' הראשון טורף אפי' במקום דא"י לטרוף מצד טריפת לקוחות אבל בדבר שהלו' השני יכול להבריחן מהמלו' השני שאלו הי' מכרו לא הו' המלו' השני יכול לטרוף כגון שהוא דאקני נגד המלו' השני או במטלטלין והשני לא כתב לראשון מטלטלי אג"ק דאז לא חייל שיעבודא דר"נ על שיעבוד נכסי כמ"ש התוס' בפסחים והביאו הש"ך מש"ה אין המלו' הראשון יכול לטרוף אפי' מצד טריפת לקוחות כיון דהלוה השני לא נשתעבד לא דמי לשיעבוד נכסי. והח"צ הקשה בהגהת הט"ז דהא אפי' גבה שמעון השדה ומכרה אין ראובן יכול לטרוף אם לא כתב דאקני ומכ"ש בשלא גבה עדיין. ולפענ"ד נרא' דבשלמא בשגבה כבר ונעש' שלו מכירתו מכיר' מדאורייתא אין המלו' יכול לטרוף כיון דדאקני לא משתעבד ליה משא"כ במכר שט"ח דמכירת שט"ח הוא מדרבנן והמלו' יכול למחול והטעם כתבו הפוסקים כיון ששיעבוד הגוף נשאר אצל המלו' וכיון שמחלו פקע שיעבוד הגוף פקע ג"כ שיעבוד נכסי ע"ש בדבריהם הביאם הש"ך בסי' ס"ו ולפ"ז הכא דשיעבוד הגוף של לוה השני גם שיעבוד נכסיו מאותן נכסים שאין יכול להבריחם שייך למלוה ראשון אין מכירת המלו' השני מכיר' ואין גביית הלוקח גביי' ומה שהקש' התומים מפקדון ביד אחר דג"כ אינו יכול להבריח למכרה ואפ"ה בשמת המפקיד הוי מטלטלי דיתמי לק"מ דדוקא בנכסים שהן של הלוה השני רק שנשתעבדו להמלו' מצד שיעבוד נכסי של הלוה השני והוא דבר שאינו יכול להבריח מש"ה לא הוי מטלטלי דיתמי כיון דבאמת הנכסים אלו של הלוה השני הוא רק שנשתעבדו להמלו' הראשון מדר"נ והלוה השני חי ממילא לא הוי נכסים של הלוה השני מטלטלי דיתמי דהא הוא חי אבל פקדון לא מצד נכסי של הנפקד משתעבד דהא לאו נכסי הנפקד הן ומצד נכסי המפקיד נשתעבדו דפקדון ברשותי' דמרא איתא וכמונח ברשות המפקיד דמי וכיון שהמפקיד הלוה מת הוי מטלטלי דיתמי ומ"ש חש"ך דאם חשני כתב מטלטלי אג"ק דטורף גוף השטר קשה לכאור' מהא דכתובות פ"ב גבי מי שהי' נושה באחיו לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי וקאמר התם בש"ס דלא מחמרי' תרי חומרא בכתוב' כר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה לר' נתן וכו'. ולפ"ד הש"ך קשה דהא אפי' בלא דר"ן כיון דמטלטלי משתעבדי לכתוב' יכולה לטרוף גוף השט"ח ונרא' דש"ה דבלא דר"ן ליכא שיעבוד הגוף כלל ומה בכך שטורפת השטר שהוא רק שיעבוד נכסים מכל מקום יכול לומר לאו בע"ד דידי את משא"כ הכא דקיי"ל כר"ן ואיכא שיעבוד הגוף אצל המלוה הראשון רק בנכסים שיכול להבריח ליכא שיעבוד נכסי להמלוה הראשון וכיון שהוא טורף להשט"ח הרי טורף השיעבוד נכסים ויש לו שיעבוד הגוף על הלוה השני מכח שיעבודא דר"ן הרי הוא עומד במקום המלוה השני ושפיר טורף. והנה אין ללמוד מדברי התוס' פסחים שהביאם חש"ך דאם המלוה השני יש לו מלוה ע"פ דאפילו גבו היתומים קרקע בחובת אביהם אין הבע"ח חוזר וגובה כיון דהלוה השני יכול להבריחם דהא אם מכרה אין המלוה טורף דהא מלוה ע"פ אינו טורף מן הלקוחות, דזה אינו דכוונת התוס' הוא רק במטלטלין דלאו בני שיעבוד דאורייתא נינהו משא"כ במלוה ע"פ שייך שיעבודא דידן מטעם כיון דמדאורייתא בני שיעבוד הן דהא מלוה ע"פ טריף ממשעבדי מדאורייתא למ"ד שיעבודא דאורייתא ונגד זה לא קילקלו שיעבודא דר"ן מש"ח שייך שיעבודא דר"ן אפילו במלוה ע"פ כן נראה לי (ועיין סמ"ע סעיף קטן כ"ב יש ט"ס וכצ"ל שלא באו ליד המוקדם עדיין אלא שנשתעבדו לו וכו'):