נזיר טז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
קסבר ר"א כל אחר מלאת שבעה סותר הריני נזיר שלשים יום ונטמא יום שלשים סותר את הכל לא פליג ר"א דאמר שלימין הריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר את הכל ר"א אומר אינו סותר אלא שלשים וכולה כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא:
מתני' אמי שנזר והוא בבית הקברות אפי' היה שם ל' יום אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה ביצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה ר"א אומר לא בו ביום שנאמר (במדבר ו, יב) והימים הראשונים יפלו עד שיהו לו ימים ראשונים:
גמ' איתמר מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר גנזירות חלה עליו ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו סבר מיתלא תליא וקיימא כיון דמשכחא טהרה חיילא ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו אי הדר ואמר חיילא עליה ואי לא לא איתיביה ר' יוחנן לר"ל מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' היה שם שלשים יום אין עולין מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מיחל חיילא עליה א"ל אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן איתיביה דמי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים אי אמרת בשלמא חיילא היינו טעמא דסופג את הארבעים אלא אי אמרת לא חיילא אמאי סופג את הארבעים
רש"י
[עריכה]דקסבר ר' אליעזר אחר מלאת הוא שאין נזירות אלא כ"ט ולכך אינו צריך לסתור אלא ז' וכדאמרינן נמי קים להו לרבנן דאין תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות מז' יום ולרב מתנא כדאית ליה דטעמא דר' אליעזר משום דמקצת היום ככולו:
נטמא יום שלשים סותר את הכל ולא פליג ר' אליעזר דהא קאמר שלימין - ואפילו לבר פדא דאכתי תוך מלאת קרינא ביה:
נטמא ביום מאה סותר את הכל - דתוך מלאת קרינא ביה:
רבי אליעזר אומר לא סותר אלא שלשים - ' כדאמר ר"ל בפ"ק (לעיל ד' ו:) דטעמא דר' אליעזר משום דקאמר קרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה אמרה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ואפי' בנזירות מרובה:
וכולה - טעמא דמתניתין עד השתא כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא בפ"ק (ד' ה וד' ו): מתני' מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא עומד שם שלשים יום אינן עולין לו מן המנין. כלומר אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא ואין מביא קרבן טומאה:
יצא ונכנס - כגון שהזה ושנה וטבל כדמפרש בגמרא ואח"כ נכנס עולים לו למנין נזירות דכיון [שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו מביא קרבן על הטומאה:
רבי אליעזר אומר לא בו ביום - כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה עד שיעבור עליו ב' ימים בטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו אימתי לכשאני קורא מקרא זה שיהיו לו ימים הראשוני' דטהרה ואין ימים פחותים משנים:
גמ' איתמר מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חל עליו - דקסבר דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות מיתלא תליא וקיימא וכיון דמשכחת טהרה דהיינו לאחר שיצא והזה ושנה וטבל חיילא עליה אע"ג דלא הדר אמר אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית הקברות:
ור"ל אמר - אי הדר אמר אהא כמו שקבלתי בבית הקברות חייל עליה ואע"ג דלא מפרש אהא נזיר ואי לא לא שאם נטמא למתים ושותה יין אין בכך כלום:
א"ל - מסקנא דמתניתין בהכי הוי דמי שנזר בבית הקברות אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן טהרה ליסתור ולהביא קרבן טהרה לפי שאין נזירות חל עליו כלל:
מי שהיה טמא ונזר - דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות:
תוספות
[עריכה]ולתנא קמא דאמר הכל סותר בנזיר סתמא לרב מתנא הוי מן התורה דהוי ממנין הנזירות ומקצת היום ככולו דאמרי רבנן היכא [דלא] נטמא: הגה"ה ובסיפא דהריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר [שלשים] לרבי אליעזר מדרשא דזאת תהיה וגו' וצ"ל לרב מתנא מאי שנא מרישא כי נדר סתם ונטמא יום שלשים דחשבינן ליה לרבי אליעזר אליבא דרב מתנא כנטמא אחר מלאת ומשום מקצת היום ככולו הכי נמי כי נדר מאה יום נחשביה ליום מאה כאחר מלאת דנימא מקצת היום ככולו (הריני נזיר מאה דליכא יתור) ותירצו התוספות לעיל (דף ו:) דמיירי דאמר הריני נזיר מאה יום שלימים ובזה ניחא דהשתא ליכא למימר מקצת היום ככולו בסיפא והסוגיא מתיישבת בפ"ק (שם) דמייתי הך דנזיר שלשים ונטמא יום שלשים כו' סותר הכל בשלמא לרב מתנא אלא כו' א"ל בר פדא אימא סיפא ר' אליעזר אומר אינו סותר כי אם ז' והשתא היכי מוכח לעולם אימא לך משך נזירות ל' והא דאינו סותר כי אם ז' לר"א [משום] דאין כאן ימים אחרונים ולרב מתנא נמי מאי דוחקיה דסבר דמקצת היום ככולו לימא טעמא דר"א משום דליכא ימים אחרונים ולמאי דפרישי' ניחא דאם היה יום שלשים ממנין הנזירות לבר פדא ולרב מתנא נמי אי לאו דאמרינן מקצת היום ככולו היה סותר הכל מדרשא דזאת תורת הנזיר ע"ד כא"ן הגה"ה:
זאת הגה"ה ממורי רבינו יצחק בהר' יצחק זצ"ל. נראה דלכ"ע בין לרב מתנא ולבר פדא קרא דזאת תורת הנזיר וקרא דימים הראשוני' איירי במאה שלימים. נראה דלפי הגה"ה זאת ר"ל דלא בנזירות מועטת דרשא דזאת כדפרישי' בפ"ק (גם זה שם) בשם מהר"ף נ"ע וכן דרשא דקרא דמן הימים הראשונים מכלל דאיכא אחרונים [לא] דרשינן בנזירות מועטת אלא בנזירות ארוך דלמאה יום ובהכי נמי מתיישב הסוגיא:
הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר הכל. שהוא אחרון של נזירותו ולרבנן לא אמרינן מקצת היום ככולו היכא דנטמא ולא הביא קרבנותיו:
ולרבי אליעזר אינו [סותר] אלא שלשים. מן הדין היה לו לסתור הכל לבר פדא דלא אמרינן מקצת היום ככולו ולרב מתנא נמי פרשינן בפ"ק דאמר שלימים והיה לו לסתור את הכל אלא מדרשא דזאת תורת הנזיר גזירת הכתוב הוא דאינו סותר אלא ל' יום:
נטמא ביום ק"א סותר שלשים. מדרבנן בעלמא הוא ולכך אינו סותר אלא שלשים דהואיל ויום ק"א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרי' אטו היכא דנטמא ביום שלשים היכא דאמר הריני נזיר סתמא והוי (כמו) יום שלשים יום תגלחת מה"ת לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא שמיום כ"ט נשלם הנזירות וביום שלשים מגלח מה"ת ואם נטמא ביום שלשים סותר לרב מתנא מה"ת וגזרי' יום ק"א אטו יום שלשים ולבר פדא ביום שלשים סותר מדרבנן אטו היכא דאמר הריני נזיר שלשים וכן נטמא ביום. אחד ומאה שהוא יום תגלחת גזרו אטו יום ל' דאי לא הא לא קיימא הא שגם יום ל' הוא יום תגלחת וה"ה לעיל הוה מצי למיתני הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל"א דסותר הכל מדרבנן [אבל] ודאי נטמא יום ק"ב אינו סותר שלשים רק [שבעה] שיטהר ויביא קרבנותיו:
ור"א אומר אינו סותר אלא ז'. דלא גזר יום ק"א אטו יום ל' דביום ל' גופיה לא סתר לר' אליעזר ואע"ג דלבר פדא דאמר הריני נזיר סתמא ונטמא יום. אחד דנזירותו פסק כבר מיום כ"ט ויום ל' הוי תגלחת מה"ת אבל יום ל' ואחד הוי יום דבתר תגלחת והוי [כמו] ק"ב:
מי שנדר והוא בבית הקברות. וה"ה אם היה טמא ונדר ובגמ' מדמה להו:
ואפי' היה שם ל' אין עולין לו מן המנין. לענין דמונה והולך דאינו מביא קרבן טומאה דרחמנא מיעטיה מקרבן [כדמפרש] בגמרא אבל הא פשיטא דהימים אינן עולין דאפי' מנה בטהרה ונטמא סותר את הראשונים וכ"ש שאין עולין לו כי טמא מעיקרא:
יצא ונכנס עולה לו מן המנין. מפרש בגמ' יצא ונכנס והזה ושנה ונכנס בו ביום שטבל בשביעי עולין מן המנין לענין זה כשנטמא סותר אותו מנין ומתחייב (אותו) קרבן טומאה דבאותו יום עצמו מתחיל נזירות טהרה ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור"ל כשנטהר אם צריך לחזור ולקבל נזירות או סגי ליה במה שקיבל בימי טומאתו:
ר"א אומר לא בו ביום. כלומר אם נכנס בו ביום שנטהר אין מביא קרבן טומאה עד יום שני שהתחיל הטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו דבעינן בסותר שיסתור ב' ימים דאז מביא קרבן טומאה וה"ה דמצי למיתני פלוגתייהו בנזיר טהור שנטמא ביום ראשון של קבלת נזירותו וביום נטמא בתחילה דלרבנן מביא קרבן טומאה ולר"א אינו מביא קרבן טומאה אלא מונה ז' ימי טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כ"ט יום ליום הראשון שמנה ומגלח ביום ל' שהוא ל' ואחד לנזירותו::
גמ' קסבר ר"א כל אחר מלאת ז' סותר. ולכך אומר דהריני נזיר סתם ונטמא יום שלשים [דאינו] סותר דלאחר מלאת הוא לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא מיום כ"ט נשלם נזירותו:
לא פליג ר"א דאמר שלימים. לרב מתנא חשיב ליה כאילו אמר שלימים ולא אמר מקצת היום ככולו הילכך סותר הכל ולבר פדא נמי כי אמר שלשים בפירוש חשיב כאילו אמר שלימים דלא אמר מקצת היום ככולו הילכך לא פליג ר"א כלל:
רבי יוחנן אמר נזירות חלה עליו. לכל מילי ולוקה בעודו שם אטומאה אם התרו בו לצאת ממנו (יוצא) ואתגלחת ואשתיית יין וכשיטהר אין צריך לחזור ולקבל עליו נזירות:
מיתלא תליא וקאי. ומ"מ נ"ל דאסור:
וכי משכחת טהרה חייל. פירוש דין נזירות טהרה לענין הבאת קרבן. מיתלא תליא וקאי עד שיצא משם ויטהר וכי יטהר חייל ממילא עליה לענין הבאת קרבן ובקיצור הוה מצי למימר דחייל עליה נזירות מהשתא ולקי על תגלחת ויין וטומאה:
וריש לקיש אמר אין נזירות חייל עליה. בעודו טמא עד שיטהר ואז יצטרך לחזור ולקבל עליו הנזירות ובקונטרס פי' דבקבלה מועטת סגי לומר יחול עליו הנזירות אומר הריני כמו שנדרתי ובפ"ק דנדרים (דף ד.) אמרי' לר"ל דעובר בבל תאחר אם אינו מקבל נזירות עליו מיד כשיטהר:
קרבן טומאה הוא דלא מייתי. דמעטיה קרא לקמן הא מיחל חייל עליה נזירות לענין דלקי אטומאה אתגלחת ואיין:
א"ל אינו בתורת טומאה. דלא חייל נזירות כלל:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ג (עריכה)
ה א מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ח':
ו ב מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה י':
ז ג מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ז' והלכה ח:
ח ד מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ז':
ראשונים נוספים
[מתני'] מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' שהה שם ל' יום וכו' ואינו מביא קרבן טומאה דכי כתיב קרבן טומאה בנזיר טהור שנטמא כתיב. וה"ה טמא שנזר:
יצא ונכנס כלומ' והזו עליו ג' וז' [וטבל] ומיד אחר הזאה וטבילה מתחיל נזירותו. אם נכנס בבית הקברות אפי' בו ביום מביא קרבן טומאה:
ר"א אומר לא בו ביום. שנאמר והימים הראשונים יפלו לאשמועינן דסותר כל מה שמנה:
איתמר מי שנזר והוא בבית הקברות ר"י אומר נזירו' חלה עליו ליאסר ביין ותגלחת ואם א"ל אל תנזור ונזר או אחר שנזר התרו ביה לצאת ולא יצא לוקה אבל קרבן נזי' לא מייתי כל זמן שלא חלה עליו נזי' טהרה. מיתלא תליא וקיימא. נזירות טהרה תלויה ועומדת ולכשיצא מיד תחול ואינו צריך לקבל עליו שנית. ור"ל אמר אי הדר אמר חיילא עליו לכשיצא ויטהר. ומיהו מוטל עליו לצאת ולקבל כדמוכח פ"ק דנדרים וכן לר' יוחנן כדי שיחול עליו נזי' טהרה. ונראה דלר"ל נמי אינו צריך קבלת נזי' גמורה אלא אומר הריני בנזיר:
הא מיחל היילא. דאי לא חיילא מה שייך למתני אינו מביא קרבן טומאה הא לא חלה עליו נזי' כלל:
א"ל אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן. וה"ק אין עולין לו מן המנין לנזי' כלל שאם נטמא אח"כ אע"פ שטהר לא לקי ואינו מביא קרבן טומאה עד שיטהר ויקבל עליו נזי':
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נזיר (עריכה)
מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו הוא שם ל' יום אין עולין לו מן המנין כו' פי' פשטה דמתני' הכי משמע שהנוזר בביה"ק חיילא עליו נזירות שאע"פ שהוא טמא אסור לשתות יין ולגלח אבל מיהו אע"פ שהוא אסור ביין ובתגלחת אינן עולין לו אותן הימים לנדרו כיון שהוא טמא אלא לכשיטהר צריך למנות נזירות לכתחלה מ"מ בעודו בביה"ק אסור הוא ביין ובתגלחת דמשעה שאמר הריני נזיר חיילא עלי' תורת נזירות אלא מפני שהוא טמא אינן עולין לו אותן הימים מן המנין דבעינן נזירות מיין ומתגלחת ומטומאה ולכך שנינו מי שנזר והוא בביה"ק אפי' הוא שם ל' יום אינן עולין לו מן המנין פי' כיון שנזר חל עליה איסור נזירות שלא ישתה היין ושלא יגלח אפילו בעודו בביה"ק ואע"פ שעמד שם ל' יום שהן ימי נזירותו אינן עולין לו מן המנין להיפטר ידי נדרו כיון שהוא טמא אלא עדיין חייב להיות נזיר ל' יום אחר שיטהר:
ואינו מביא קרבן טומאה פי' אע"פ שחלה עליו תורת נזירות מיד אינו מביא קרבן טומאה על אותה הטומאה שמטמא בביה"ק שלא הזהיר הבורא קרבן טומאה אלא על מי שהיה טהור וניטמא אבל זה שהי' טמא מתחלה אינו מביא קרבן טומאה:
יצא ונכנס אינו מביא קרבן טומאה פי' בגמרא מפרש שיצא והוזה ושנה וטבל וה"ק אם יצא מן הקברות וטהר לגמרי אותן הימים שעושה בטהרה עולין לו מן המנין לנדרו שנדר והאי דתני ומביא קרבן טומאה לא קאי אעולין לו במנין דאי עלו כל ימי מנינו תו ליכא קרבן טומאה ואם לא עלו לו ימי ענינו וניטמא בנתיים מביא קרבן טומאה והימים הראשונים נופלין ואותן עולין אלא ה"ק יצא מן הקברות ונטהר ועוד נכנס אם שהה ל' יום בטהרה עולין לו מן המנין ונפטר מידי נדרו ואם נכנס קודם שישלים ל' יום נזירתו מביא קרבן טומאה וסותר כל הימים הראשונים ואפילו בו ביום שנטהר אם נכנס מביא קרבן טומאה כיון דחיילא עליו נזירות טהרה שעה אחת:
ר' אליעזר אומר לא בו ביום שנא' והימים הראשונים יפלו עד שיהא לו ימים הראשונים פי' אין קרבן טומאה חל עליו אא"כ שהה בנזירות טהרה לכל הפחות שני ימים כדי לקיים והימים הראשונים יפלו אבל ביום אחד בלבד לא יתחייב בקרבן טומאה:
איתמר נזיר והיא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו וריש לקיש אמר אין נזירות חלה עליו פי' ר' יוחנן מפרש מתני' כפשטה ר' יוחנן אומר נזירות חלה עליו סבר מילתא דנזירות תליא וקיימא כיון דמשכחה טהרה חיילא פי' מיד חלה להיות אסור ביין ובתגלחת כדפרישית וכדבעי' למימר לקמן והאי דקאמר מילתא תליא וקיימא ה"פ אע"ג דהשתא לא מצי למיעבד נזירותי' דהוי טמא מילתא תליא דלכשיצא ויטהר מיחול עלוי' ומ"מ השתא מיהת אסור הוא אע"פ שאין עולה לו מן המנין וריש לקיש אמר אין נזירות חלה עליו אי הדר אמר חיילא עלי' ואי לא לא פי' לא מבעיא בעודו בביה"ק כמאן דליתי' דמי:
איתיביה ר"י לריש לקיש מי שנזר והוא בביה"ק אפי' הוא שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מיחל חיילא פי' דוקא קרבן טומאה הוא דלא מייתי משום דאכתי לא חל עלי' איסור טומאה דהא מיטמא וקאי הא מיחל חיילא ואסור הוא ביין ובתגלחת:
א"ל מאי אינו מביא קרבן טומאה אינו בתורת קרבן פ' האי דאמר אינו מביא קרבן טומאה לא תיפרשי' כפשטא ותידוק מיניה דהא ביין ובתגלחת אסור אלא ה"ק אינו בתורת קרבן שמפני נדר זה לעולם לא יביא קרבן דלא חייל עליה כלל והאי דתני טומאה טעמא הוא דיהיב למילתא שמה טעם אינו בתורת קרבן מפני הטומאה שלא חלה עליו נזירות כשהוא טמא כלל וקשיא לי אמאי לא אקשי ליה מדתני אין עולין לו מן המנין דאי אמרת בשלמא חיילא עליה נזירות שלאחר שיטהר ימנה נזירותו מש"ה קתני שאלו הימים של קברות אע"פ שלא שתה יין ולא גילח אין עולין לו מן המנין אלא אחר שיטהר צריך לנהוג נזירותו אלא אי אמרת דלא חיילא עליה כלל מאי איצטריך ליה למיתני אין עולין לו מן המנין אלא עתיד היא לאפוקי לבסוף דלמיחל כ"ע ל"פ דחיילא ודיחוי היא דקא דחי ואזיל השתא:
איתיביה מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גילח ושתה יין וניטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים פי' אע"פ שהוא טמא אם עוד ניטמא בטומאה אחרת אחר שפירש מטומאה הראשונה לוקה ומהדר הב"ע ביוצא ונכנס פי' אחר שיצא מטומאה הראשונה וטהר אם עוד נדר לוקה ואם נכנס פי' אחר שיצא מטומאה הראשונה וטהר אם עוד נדר לוקה ואם נכנס בביה"ק נמי לוקה על הטומאה וזו היא דחיי' בעלמא דהא ודאי פשיטא אלא אזיל ודחי עד דמיתותב:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ג (עריכה)
אפילו הוא שם שלשים. דסלקא דעתך אמינא דכיון דשהא ימים הראויים לנזירות יביא קרבן טומאה. אפילו הכי אין עולין מן המנין. הר' עזריאל ז"ל: ואינו מביא קרבן טומאה. דכי כתיב קרבן טומאה בנזיר טהור שנטמא כתיב:
ר' אליעזר אומר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים יפלו. לעולם אינו סותר אלא אם כן עומד ביום שני לנזירותו. והוא הדין דפליגי בכל אדם טהור שנזר ונטמא בו ביום. ורבנן סברי האי דכתיב והימים הראשונים יפלו לאשמועינן דסותר כל מה שמנה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו. פירוש ולוקה בעודו שם אטומאה אם התרו בו לצאת ואינו יוצא ואתגלחת ואשתיית יין. וכן אם התרו בו שלא ידור בעודו שם ונדר לוקה. וכשיטהר אין צריך לחזור ולקבל עליו. שיטה:
ר' יוחנן אמר חלה נזירות עליו. ואם התרו בו לא תדור נדר או שהתרו בו לאחר שנדר שייצא מבית הקברות לוקה. אבל על אותה טומאה לא מייתי קרבן כדפרישית. אבל יצא ונטהר וחזר ונכנס אף על גב דלא הדר קביל עליה נזירות מייתי קרבן טומאה כדפריש ואזיל מיתלא תלייא וקיימא וכי משכחת טהרה חיילא. וריש לקיש סבר אי הדר קביל עליה כשנטהר שמא יחול עליו נזירות חיילא ולקי ומייתי קרבן טומאה כי נטמא אחרי כן. מיהו ביין וגילוח אם הוא אסור משעה שנדר מספקא להו לרי"ץ ולר"ת. ואין להוכיח קרבן טומאה הוא דלא מייתי על ההיא טומאה הא מיחל חיילי עליה כל דין נזירות. דלאחר שנטהר אם נטמא מייתי קרבן וכן לוקה אם התרו בו שייצא. ומשני ריש לקיש אינו בתורת טומאה ולא בתורת קרבן שאם נטמא לאחר שנטמא לא לקי ולא מייתי קרבן אי לא הדר נדר. אבל אשתיית יין וגילוח לא מזכיר הכא דלא מהדר אלא אמאי דתני במתניתין קרבן וטומאה. מנמוקי הר' עזריאל ז"ל:
וריש לקיש אמר אי הדר אמר חיילא עליו לכשייצא ויטהר. ומיהו מוטל עליו לצאת ולקבל כדמוכח בפרקא קמא דנדרים. וכן לר' יוחנן כדי שיחול עליו נזירות טהרה. ונראה דלריש לקיש נמי אינו צריך קבלת נזירות גמורה אלא אומר הריני בנזירות:
הא מיחל חיילא. דאי לא חיילא מה שייך למיתני אינו מביא קרבן טומאה הא לא חלה עליו נזירות כלל.
אמר ליה אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן. והכי קאמר אין עולין לו מן המנין לנזירות כלל שאם נטמא אחר כך אף על פי שטהר לא לקי ואינו מביא קרבן טומאה עד שיטהר ויקבל עליו נזירות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה