משנה פרה ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ה · משנה ב | >>
המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראויים לקדש, צריך לנגב.
במים שהם ראויים לקדש, אינו צריך לנגב.
אם להוסיף לתוכו מים מקודשין, בין כך ובין כך צריך לנגב.
משנה מנוקדת
הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, צָרִיךְ לְנַגֵּב. בְּמַיִם שֶׁהֵם רְאוּיִים לְקַדֵּשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. אִם לְהוֹסִיף לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּים.
נוסח הרמב"ם
המטביל כלי לחטאת -
- במים שאינן ראוין לקדש - צריך לנגב במים,
- שהן ראוין לקדש - אינו צריך לנגב.
- אם לאסוף לתוכו מים מקודשין -
- בין כך ובין כך - צריך לנגב.
פירוש הרמב"ם
הנה התבאר לך, שראוי למלאות ולקדש בכל הכלים, ואם יהיו כלי עץ או כלי מתכות טמאין ויוטבלו לקחת מהן מי חטאת וכבר הטבילום במי מקווה במים, שאין לקדש מאלו המים אלא ממי מעיין למאמר האל יתברך "מים חיים"(במדבר יט, יז), ינגב אלו הכלים מלחות מי המקווה אשר בהן ואז יקדש באלו הכלים. ואם הטביל אלו הכלים במים חיים, לא יצטרך לנגבן.
ואם היה כוונתו שישים באלו הכלים מים מקודשין, לא שיקדש בהן עצמן, הנה אי אפשר מבלי שינגבם, לפי שאין מותר שיוסיף מים ואפילו נתמעט שיעורן של מים המקודשים, שלא יתערבו שאינן מקודשין במקודשים כלל. אבל מעת הגיע האפר במי מעיין שבכלי, הנה משפטו שיזה ממנו עד שיכלו אלו המימות, ולא יוסיף בהן מים אחרים אף על פי שהאפר נשארת:
פירוש רבינו שמשון
המטביל כלים לחטאת: כגון כלי שטף למלאות בו מים ולקדשן באפר:
במים שאינן ראויין לקדש: שהטבילו במי מקוה שאינן מים חיים:
צריך לנגב: פן יתערבו שאינם ראויין בראויין אבל אם הטבילו במים חיים הראויין לקדש אין צריך לנגב:
ואם לאסוף לתוכו מים מקודשין: שהטבילו להכניס לתוכו שכבר נתקדשו באפר אפילו הטבילו במים חיים צריך לנגב שלא יתערבו שאינן מקודשין במקודשין ותנן לקמן (פ"ט מ"א) צלוחית של חטאת שנפל לתוכה מים פסולה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המטביל כלי לחטאת - כלי שטף שהטבילו כדי למלאות בו מים ולקדשם באפר, אם הטבילו במים שאין ראויין לקדש, כגון במי מקוה שאינם מים חיים צריך לנגב. הכלי. שמא יתערבו שאינם ראויים בראויין. אבל אם הטבילו במים חיים הראויין לקדש, אין צריך לנגב:
ואם לאסוף לתוכו מים מקודשים - ואם הטבילו להכניס לתוכו מים שכבר נתן עליהם את האפר, אפילו הטבילו במים חיים, צריך לנגב, שלא יתערבו שאינם מקודשים במקודשים, ותנן לקמן צלוחית של חטאת שנפל. לתוכה מים פסול:
פירוש תוספות יום טוב
המטביל כלי לחטאת. פי' הר"ב כלי שטף עיין מ"ש במשנה ה':
אם להוסיף לתוכו. והר"ב העתיק אם לאסוף וכ"כ הר"ש. אבל הרמב"ם פי' לפי שאין מותר שיוסיף מים ואפילו נתמעט שיעורן של מים המקודשים שלא יתערבו שאין מקודשים במקודשים כלל. אבל מעת הגיע האפר במי מעין שבכלי הנה משפטו שיזה ממנו עד שיכלו אלו המימות. ולא יוסיף בהן מים אחרים אע"פ שהאפר נשארת. ע"כ. נראה לכאורה שאפשר שגירסתו להוסיף כגי' הספר. אלא שבמשנה דלקמן כתב אין אוספין ומפרש שאין מן הראוי להוסיף כו'. ובחבורו פ"ט מה"פ [הלכה ט']. העתיק לאסוף כדהכא. וכן בדלקמן. וכן הגיה מהר"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
אין פירוש למשנה זו.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אם לאסוף: כצ"ל. ואח"כ מצאתי שהגיה הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל אם הוסיף:
תפארת ישראל
יכין
המטביל כלי לחטאת: בכלי שטף מיירי. וכשרוצה להשתמש בה לחטאת. אפילו הוא טהור צריך להטבילו לשם חטאת. ומיירי הכא שטבלו כדי למלא אח"כ מי' לקדשן באפר חטאת. וכן כל קידוש שבמכלתין היינו לשום אפר פרה במים. מיהו ה"ה כל כלי. אפילו הטהור לקודש. בשרוצה להשתמש בו למי חטאת צריך להטבילו. משום מעלה בעלמא [כחגיגה פ"ב מ"ו]:
במים שאינם ראוים לקדש: שאינן מים חיים במקום מעיינו רק שנקוו בארץ דפסולין למי חטאת:
צריך לנגב: הכלי לאחר טבילה. קודם שימלאנו במים כשרים. כדי שלא יתערבו בהן מים פסולין:
במים שהם ראוים לקדש אינו צריך לנגב: דאע"ג שהמים הנשארים בהכלי מהטבילה. לא שאבן לקידוש. אפ"ה כיון שידע בשעת טבילה שישארו. הו"ל כמילאן מתחלה לקידוש:
אם להוסיף לתוכו מים מקודשין: שהטבילו על דעת לשפוך לתוכו מים שמעורבין כבר עם אפר פרה:
בין כך ובין כך צריך לנגב: דבמקודשין כבר אפילו מים הראויין פוסלין כולן [כרפ"ט]. מיהו נל"פ דדוקא אם הי' בהכלי רק מים הראויין לקידוש. אז צריך לנגב הכלי קודם שישפוך לתוכו מים מקודשין כבר. דאל"כ הו"ל כמערב מים הראויין לקדש במים המקודשין דפסול. אבל בהי' בהכלי מים המקודשין כבר, וכלו. א"צ לנגב הכלי קודם שישים לתוכו מים מקודשין אחרים. מדלא מצינו בשום דוכתא שיהא אסור לערב מים מקודשין עם מים מקודשין אחרים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת