משנה פאה ח רמבם
מראה
(הופנה מהדף משנה פיאה ח רמבם)
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) מאימתי, כל אדם מותרין בלקט? - משיהלכו הנמושות.
- ובפרט, ובעוללות? - משיהלכו העניים בכרם, ויבואו.
- ובזיתים? - משתרד רביעה שניה.
- אמר רבי יהודה:
- והלוא יש שאין מוסקין את זיתיהן, אלא לאחר רביעה שניה? -
- אלא כדי שיהא העני יוצא, ולא יהא מביא - אלא בארבעה איסרות.
(ב) נאמנין,
- על הלקט, ועל השכחה, ועל הפאה - בשעתן.
- ועל מעשר עני - בכל שנתו.
- ובן לוי - נאמן לעולם.
- אין נאמנין, אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן.
(ג) נאמנין - על החיטים;
- ואינן נאמנין - לא על הקמח, ולא על הפת.
- נאמנין - על השעורה של אורז;
- ואינן נאמנין עליו - בין חי ובין מבושל.
- נאמנין - על הפול;
- ואינן נאמנין - על הגריסין, בין חיים ובין מבושלים.
- נאמנין על השמן - לומר של מעשר עני הוא;
- ואינן נאמנין עליו - לומר של זיתי נקוף הוא.
(ד) נאמנין על הירק - חי;
- ואינן נאמנין עליו - מבושל,
- אלא אם כן היה לו דבר מועט,
- שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו.
- ואינן נאמנין עליו - מבושל,
(ה) אין פוחתין לעניים בגורן -
- מחצי קב - חיטים.
- וקב - שעורים.
- רבי מאיר אומר: חצי קב.
- קב וחצי - כוסמין.
- וקב - גרוגרות; או מנה - דבלה.
- רבי עקיבה אומר: פרס.
- חצי לוג - יין.
- רבי עקיבה אומר: רביעית.
- רביעית - שמן.
- רבי עקיבה אומר: שמינית.
- ושאר כל הפירות -
- אמר אבא שאול: כדי שימכרם, ויקח בהן מזון שתי סעודות.
(ו) מידה זו האמורה - בכוהנים, ובלויים, ובישראל.
- היה מציל - נותן מחצה, ונוטל מחצה.
- היה לו דבר מועט - נותן לפניהם, והן מחלקין ביניהם.
(ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום -
- מכיכר - בפונדיון;
- מארבע סאין - בסלע.
- לן - נותנין לו פרנסת לינה.
- שבת - נותנין לו מזון שלש סעודות.
- מי שיש לו מזון שתי סעודות - לא יטול מן התמחוי.
- מזון ארבע עשרה סעודות - לא יטול מן הקופה.
- והקופה -
- נגבית - בשנים; ומתחלקת - בשלשה.
(ח) מי שיש לו מאתיים זוז -
- לא יטול לקט, שכחה, ופאה, ומעשר עני.
- היו לו מאתיים חסר דינר -
- אפילו אלף נותנין לו כאחת - הרי זה יטול.
- היו ממושכנין בכתובת אשתו לבעל חובו - הרי זה יטול.
- אין מחייבין אותו, למכור את ביתו, ואת כלי תשמישו.
(ט) מי שיש לו חמישים זוז,
- והוא נושא ונותן בהם - הרי זה לא יטול.
- וכל מי שאינו צריך ליטול, ונוטל -
- אינו מת מן הזקנה, עד שיצטרך לבריות.
- וכל מי שהוא צריך ליטול, ואינו נוטל -
- אינו נפטר מן העולם, עד שיפרנס לאחרים משלו.
- ועליו הכתוב אומר: "ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו" (ירמיהו יז ז).
הדף הראשי של משנה פאה ח
משנה פאה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב