משנה פאה א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו דברים שאין להם שעור:

הפאה, והבכורים,

והריאיון, וגמילות חסדים,

ותלמוד תורה.

ואלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא:

כבוד אב ואם, וגמילות חסדים,

והבאת שלום בין אדם לחברו,

ותלמוד תורה כנגד כולם.

(ב) אין פוחתין לפאה, מששים -

אף על פי שאמרו: אין לפאה שעור.

הכל - לפי גודל השדה,

ולפי רוב העניים,

ולפי הענווה.

(ג) נותנין פאה - מתחילת השדה, ומאמצעה.

רבי שמעון אומר: ובלבד שיתן בסוף כשעור.

רבי יהודה אומר:

אם שייר קלח אחד - סומך לו משום פאה;

ואם לאו - אינו נותן אלא משום הפקר.

(ד) כלל אמרו בפאה -

כל שהוא אוכל, ונשמר,

וגידוליו מן הארץ, ולקיטתו כאחת,

ומכנסו לקיום - חייב בפאה.

התבואה, והקטניות - בכלל הזה.

(ה) ובאילן -

האוג, והחרובין,

והאגוזים, והשקדים,

והגפנים, והרימונים,

והזיתים, והתמרים - חייבין בפאה.

(ו) לעולם הוא נותן משום פאה, ופטור מן המעשרות - עד שימרח.

ונותן משום הפקר, ופטור מן המעשרות - עד שימרח.

ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות, ופטור מן המעשרות - עד שימרח.

ונוטל מן הגורן וזורע, ופטור מן המעשרות - עד שימרח, דברי רבי עקיבה.

כוהן ולוי שלקחו את הגורן - המעשרות שלהם, ופטורין עד שימרחו.

המקדיש והפודה - חייב במעשרות, עד שימרח הגזבר.

הדף הראשי של משנה פאה א

משנה פאה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב