משנה פאה ה דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה פאה ה: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

גדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגע בארץ הרי הוא של עניים.

הרוח שפזרה את העמרים, אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות, ונותן לעניים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים בכדי נפילה.

משנה ב[עריכה]

שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים.

שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש, מעשר שיבולת אחת ונותן לו.

אמר רבי אליעזר: וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו?

אלא מזכה את העני בכל הגדיש, ומעשר שיבולת אחת ונותן לו.

משנה ג[עריכה]

אין מגלגלין בטופח, דברי רבי מאיר.

וחכמים מתירין, מפני שאפשר.

משנה ד[עריכה]

בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום, וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, יטול, וכשיחזור לביתו ישלם, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים: עני היה באותה שעה.

משנה ה[עריכה]

המחליף עם העניים, בשלו פטור, ובשל עניים חייב.

שנים שקבלו את השדה באריסות, זה נותן לזה חלקו מעשר עני, וזה נותן לזה חלקו מעשר עני.

המקבל שדה לקצור, אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני.

אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שקיבל ממנו למחצה, לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו: שליש מה שאתה קוצר שלך, מותר בלקט ובשכחה ובפאה, ואסור במעשר עני.

משנה ו[עריכה]

המוכר את שדהו, המוכר מותר והלוקח אסור.

לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקט בנו אחריו.

מי שאינו מניח את העניים ללקט, או שהוא מניח את אחד ואחד לא, או שהוא מסייע את אחד מהן, הרי זה גוזל את העניים.

על זה נאמר (משלי כב): אל תסג גבול עולים.

משנה ז[עריכה]

העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו עניים בפניו או שחיפוהו בקש, הרי זה אינו שכחה.

משנה ח[עריכה]

המעמר לכובעות ולכומסאות, לחררה ולעמרים, אין לו שכחה.

ממנו ולגורן, יש לו שכחה.

המעמר לגדיש, יש לו שכחה.

ממנו ולגורן, אין לו שכחה.

זה הכלל: כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה, יש לו שכחה.

ממנו ולגורן, אין לו שכחה.

למקום שאינו גמר מלאכה, אין לו שכחה.

ממנו ולגורן, יש לו שכחה.

משנה פאה ה: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב