משנה עדיות ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ב · משנה ו | >>
שלשה דברים אמר רבי ישמעאל ולא הודה לו רבי עקיבא.
השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום,
שרבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך ורבי עקיבא אומר לא יגמור.
משנה מנוקדת
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,
- וְלֹא הוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.
- הַשּׁוּם וְהַבֹּסֶר וְהַמְּלִילוֹת שֶׁרִסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם,
- שֶׁרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יִגְמֹר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ,
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא יִגְמֹר:
נוסח הרמב"ם
שלשה דברים, אמר רבי ישמעאל,
- ולא הודה לו רבי עקיבה.
- השום, והבוסר, והמלילות, שריסקן מבעוד יום -
- שרבי ישמעאל אומר: יגמור משתחשך.
- ורבי עקיבה אומר: לא יגמור.
פירוש הרמב"ם
השום, והבוסר, והמלילות - אומר כי כשרצץ אותם מיום ששי בערב להוציא מהם לחותם, ונכנס שבת והם מרוצצים, רבי ישמעאל אומר שישלים מדוכתם בידיו ויוציא לחותם.
ואף על פי שרבי ישמעאל תלמיד רבי עקיבא, הלכה כרבי ישמעאל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מלילות - שבולים שלא בשלו כל צרכן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן וטובל בו:
יגמור - מאחר שרסקן וכתתן מערב שבת, יגמור ויאכל בשבת. ולא דמי למשקים שזבו שאסורין גזירה שמא יסחוט, דהכא אפילו יסחוט ליכא איסורא דאורייתא, משום דמשקים אתו ממילא:
לא יגמור - כדי לאכול טז לאחר שקדש היום, דאסורין כשאר משקים שזבו. והלכה כר' ישמעאל:
פירוש תוספות יום טוב
לא יגמור. פי' הר"ב כדי לאכול כו'. כלומר אבל רשאי להניחם להיות המשקים זבים ויוצאים. ובלבד שלא יאכל מהם בשבת. כ"כ התוס' פ"ק. דשבת ד' י"ט. ומ"ש הר"ב דהלכה כר' ישמעאל ואע"פ שהוא תלמיד ר"ע כמ"ש הרמב"ם וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו כ"ש מתלמידו הכא הורה ר' חנינא כר' ישמעאל כדאיתא התם בגמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על הברטנורא) כלומר, אבל רשאי להניהם להיות המשקין זבים ויוצאים, ובלבד שלא יאכל מהם בשבת. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
השום והבוסר וכו': בפ"ק דשבת דף י"ט. והתם אמר רבב"ח א"ר יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי דאפי' ר' ישמעאל מודה דאסור דטעינתן היא גומרת ונמצא הכל עשוי בשבת כי פליגי במחוסרין שחיקה בלבד ולהכי ר' ישמעאל מתיר לגמור ע"כ בקיצור ועיין במגיד משנה רפ"ג דהל' שבת וישמח לבך. ואיתא בירוש' דשבח פ"ח שרצים וביד פכ"א דהל' שבת סי' י"ג. כתב התוי"ט ומ"ש הר"ב דהל' כר' ישמעאל ואע"פ שהוא תלמיד ר' עקיבא כמ"ש הרמב"ם ז"ל וקיי"ל הל' כר"ע מחבירו כ"ש מתלמידו הכא ר' חנינא כר' ישמעאל כדאיתא התם בגמ' ע"כ. [הגה"ה הן אמת שכן כתוב בפירוש הרמב"ם ז"ל כאן במשנה ואיני יודע מנין לו ז"ל ובהקדמתו לא מנאו בכלל תלמידי ר' עקיבא אכן בהקדמת הי"ד מנאו בכלל תלמידיו. ועיין במ"ש פ"ק דעירובין סי' ב']:
תפארת ישראל
יכין
השום: [קנאבעל]:
והבוסר: ענבים שלא נתבשלו עדיין:
והמלילות: גרעיני תבואה משבולת שלא נתבשל יפה. ודרך כולן לרסקן, ומים הנכבשין מהן עשויין לטיבול הפת:
שריסקן מבעוד יום: בערב שבת, והניח אז עליהן כובד שיכבשו מימיהן:
שרבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך: ר"ל א"צ נסלק הכובד מהן בשבת, אלא יזובו וילכו, ואפ"ה טובלין בהן בשבת. ולא דמי למשקין שזבו בשבת דאסורים משום גזירה שמא יסחט. דהיינו רק בענבים שלימים, אבל הנהו דנתרסקו כבר מע"ש, אפילו סחיט להו בשבת, ליכא איסור דאורייתא, מדבל"ז יצאו המשקין. ועוד הרי אין חיוב סחיטה מן התורה רק בזיתים וענבים בלבד [א"ת ש"כ ס"ב]:
ורבי עקיבא אומר לא יגמור: וקיי"ל כר' ישמעאל, אפילו בזיתים וענבים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת