משנה עדויות ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ב · משנה א | >>
רבי חנינא סגן הכהנים העיד ארבעה דברים.
מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו.
הוסיף רבי עקיבא, מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו.
רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הֵעִיד אַרְבָּעָה דְּבָרִים.
- מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים
- לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטֻּמְאָה
- עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ.
- הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא:
- מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים
- לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם
- בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת,
- אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ:
רבי חנינה סגן הכהנים, העיד ארבעה דברים.
- מימיהם של כהנים,
- לא נמנעו מלשרוף את הבשר - שנטמא בוולד הטומאה
- עם הבשר - שנטמא באב הטומאה,
- אף על פי שמוסיפין לו טומאה, על טומאתו.
- הוסיף רבי עקיבה -
- מימיהם של כהנים,
- לא נמנעו מלהדליק את השמן - שנפסל בטבול יום,
- בנר - שנטמא בטמא מת,
- אף על פי שמוסיפין לו טומאה, על טומאתו.
- מימיהם של כהנים,
עוד נתבאר בראש סדר טהרות, מה הם אבות הטומאה, ומה הם התולדות.
ולשם יתבאר שכל הנוגע באב מאבות הטומאה נקרא ראשון, והנוגע בראשון נקרא שני, והנוגע בשני נקרא שלישי, והנוגע בשלישי נקרא רביעי. וגם כן נקרא הראשון ולד הטומאה [כמו שנקרא אותו שטמאו אב, ונקרא השני ולד ולד הטומאה,] וכן תכפול מלת ולד כפי מה שיהיה הסדר. וכן אמרו על הראשון והשני ומה שאחריהם ולד הטומאה, לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה.
ומה שאמר בכאן ולד הטומאה, הוא שני. וממה שזכרנו עתה תדע, שהבשר שנגע בולד הטומאה ישוב שלישי לטומאה, ובשר שנטמא באב הטומאה ראשון. ואם נגע השלישי בראשון חזר שני, כמו שזכרנו שהנוגע בראשון יהיה שני.
והנה הודיענו בעדות זו שהשלישי מותר לעשותו שני, וזוהי התוספת שעליה אמר אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו. אמנם התוספת הוא מדרבנן. אבל מדאורייתא העיקר בידינו שאין אוכל מטמא אוכל, לפי שנאמר בטומאת אוכלין "טמא הוא"(ויקרא לא, יח), ולמדנו מפי הקבלה "הוא טמא, ואינו עושה טמא כיוצא בו", רצונו לומר אינו מטמא זולתו מן האוכלין. אבל מדרבנן הוא שמטמא אוכל, ולפיכך חוזר השלישי שני כמו שנתבאר במקומות מסדר טהרות.
והוסיף רבי עקיבא על זה והעיד ששלישי מותר לעשותו ראשון, כמו שאבאר.
ודע כי טמא מת מכלל אבות הטומאה, ואדם שנגע במת הוא אב, והנוגע באב ישוב ראשון. וכן שני ושלישי כמו שקדם ביאורו.
ואם היו הנוגעים במת כלים, הם אינם נעשין אב הטומאה כדי שנמנה אחריהם ראשון ושני, אבל נעשים הם והמת דבר אחד, והנוגע באותם הכלים יתטמא טומאת שבעה והוא שישוב אב הטומאה, ומונין ממנו ראשון ושני. וזה לפי שנאמר "בחלל חרב או במת"(במדבר יט, טז), ולמדנו מפי הקבלה חרב הרי הוא כחלל. וכן שאר כלי מתכות ובגדים, דינם ודין החרב שווה. ואמנם התנו בכלי מתכות לאפוקי כלי חרס שאינם שבים אב הטומאה, כמו שנתבאר בזבים. וכן כלי עץ וכלי עצם דינם כדין החרב.
הנה אותם שהם כחרב למעלה מן האדם לעולם בטומאת מת במדרגה, ואם נגע אדם במת חזר אותו האדם אב הטומאה בלי ספק, ואם נגע אדם בראשון חזר השני ראשון כמו שבארנו, ואם נגעו כלים באיש ההוא שהוא טמא מת והוא אב הטומאה אינם נעשים הכלים ראשון, אבל נעשים אב הטומאה וממנו יתחיל המניין, רוצה לומר כי הנוגע בהם נעשה ראשון, והנוגע בראשון נעשה שני. ומן העיקרים הגדולים המועילים שצריך לידע בעניין זה, אמרו כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בו ראשון ושני. ואלה הכלים הם מטמאין אדם, כמו שיתבאר זה ויתפרש בראיות בראש אהלות.
ואמרו בכאן נר - רוצה לומר נר של מתכת, שהוא בכלל דיני הכלים כמו שזכרנו. אבל נר של חרס אינו כן מן הטעם שזכרנו. וזה הנר של מתכת שנטמא בטמא מת והוא נעשה אב הטומאה כמו שבארנו, הדבר הנוגע באותו הנר נעשה ראשון.
ושמן שנפסל בטבול יום - אמנם הוא שלישי, כמו שנבאר עוד במסכת טבול יום, וכשהושם בנר הנזכר חזר ראשון כמו שפירשנו. ומה שהצריך לרבי עקיבא להיות הנר אב הטומאה, כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא אחרים מדאורייתא. אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כמו שהוא פסק ההלכה והוא מספיק בטומאה דרבנן, היה מתיר נר של חרס, לפי שהמשקים בלבד בין שנטמאו באב הטומאה או בראשון או בשני חוזרין ראשון, אבל כל זה הוא מדרבנן כמו שנבאר במסכת טהרות. ורבי עקיבא אמנם בקש שיהיה השמן ראשון מדאורייתא, והתיר להשיב השלישי ראשון להוסיף לו טומאה מדאורייתא כפי סברתו.
ואלה השתי עדיות הלכה כמותם.
וכבר קדם פירוש הלכה זו בפרק ראשון מפסחים:
רבי חנינא סגן הכהנים העיד - מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה. בולד של ולד קאמר. הבשר שהוא שלישי שנטמא בולד של ולד כלומר שנגע בשני ונעשה הוא שלישי, לא נמנעו מלשרפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה שהוא ראשון לטומאה. וכשנוגע זה הבשר שהיה מתחילה שלישי בבשר שנטמא באב הטומאה, חוזר להיות שני, שהרי נגע בראשון ונעשה שני, ונמצא שהוסיפו לו טומאה על טומאתו, דמעיקרא שלישי והשתא שני, ואעפ"כ לא נמנעו מלשרפו עם חמור ממנו, דהואיל ואף זה הקל לשריפה עומד לא חשו אם מטמאים אותו יותר ממה שהיה. ואע"פ שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה, שנאמר בטומאת אוכלים טמא הוא, הוא טמא ואין מטמא אוכל כיוצא בו, מ"מ רבנן גזרו שיהיה אוכל מטמא אוכל:
השמן - של תרומה שנפסל בטבול יום הוא שלישי לטומאה, דטבול יום הוא פוסל את התרומה מן התורה ועושה אותו שלישי:
בנר שנטמא בטמא מת - האי נר של מתכת הוא ולא של חרס. דכל כלים חוץ מכלי חרס שנגעו בטומאת מת נעשו כמותה, אם אב אב ואם ראשון ראשון, דכתיב (במדבר יט) בחלל חרב, ודרשינן חרב הרי הוא כחלל, שהחרב שנגע במת נעשה אבי אבות כמת עצמו. וכשנגע בטמא מת שהוא אב, נעשה גם כן החרב אב. וכל שאר כלים כחרב לדין זה, חוץ מכלי חרס. נמצא הנר של מתכת שנגע בטמא מת נעשה אב הטומאה. והשתא הוסיף רבי עקיבא על דברי ר' חנינא סגן הכהנים, שהרי ר' חנינא לא התיר אלא להחזיר השלישי שני, ור"ע התיר להחזיר השלישי ראשון, שהשמן שנפסל בטבול יום שהוא שלישי, כשמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת שהנר עצמו נעשה אב כמו שאמרנו נמצא שחוזר השלישי להיות ראשון, ואעפ"כ לא נמנעו, דהואיל ויש שם טומאה עליו לא חיישינן ליה ומותר להוסיף בידים:
מימיהם של כהנים לא נמנעו וכו'. משנה זו שנויה במתני' ו' פ"ק דפסחים וע"ש:
.אין פירוש למשנה זו
ר' חנניא סגן הכהנים העיד וכו': שנוייה בפ"ק דמסכת פסחים. ועיין במ"ש שם בשם החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל מייתי לה הכא משום דתני ד' דברים שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש תני כולהו מילי דרבנן דאמרי ד' דברים או שלשה דברים והדר תני בפרק אלו דברים קולי ב"ש וחומרי ב"ה ואפסיק בפ' כל המטמאין במילתיה דר' דוסא דדמו נמי לקולי ב"ש דאורחייהו דב"ש לאחמורי ומשום דמילי דמקילי הפך שיטתם קייטי נינהו תני להו הכא כי היכי דלא אתו תנאי למנשיינהו ומילי דר' דוסא קייטי נינהו ומשום דלא לינשיינהו תני להו ומן הדין כולהו תנויי דתני ד' ה"ל לאסוקי אלא משום דתני מילתיה דר' עקיבא דשלשה דברים תני אגב שבעה דברים דאגדה דיליה והוו להו עשרה ואגב תני כולהו מילי דר' דוסא בן הרכינס נמי דהוו עשרה דברים ושוב חזר לסדרו ושנה תנאי דתנו ד' דברים ושוב חזר לעניינו דהיינו קולי ב"ש וחומרי ב"ה עכ"ל ז"ל:
יכין
מימיהם של כהנים: [פסחים פ"א מ"ו]:
לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה: ר"ל אף שלא נטמא רק בשני לטומאה:
אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו: דבשר שנטמא בשני נעשה שלישי, וכשנוגע עכשו בשעת שריפה בהבשר שנטמא באב, שהוא ראשון, נעשה השלישי שני. דאף דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא, עכ"פ מטמא מדרבנן [כמ"ש ביבקש דעת סוף סי' נ"ב]. ואפ"ה שרי, משום דבל"ז שניהן לשריפה עומדין:
לא נמנעו מלהדליק את השמן: של תרומה, דשל קודש אסור בהנאה, ונשרף בבית הדשן בעזרה:
שנפסל בטבול יום: ר"ל באדם או בכלי שנטמאו טומאה דאורייתא, וטבלו ולא העריב שמשן עדיין, דאז דינן כשני לטומאה, והשמן הנוגע בהן נעשה שלישי:
בנר: [לאמפע] שאינה של חרם, דכל כלי שנוגע באב הטומאה שע"י מת נעשה כמותו, חוץ מכלי חרס:
אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו: דמת הוא אבי אבות, והנטמא בו הוא אב. והנר שנגע בהנטמא הוא אב כמותו, והשמן שהיה תחלה שלישי כשישמוהו בהנר שהוא אב, יעשה השמן ראשון [ועי' מ"ש פסחים פ"א סי' ל"ב]. והוסיף טפי מר' חנינא, דשלישי מותר לעשותו ראשון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת