משנה מעשרות ג י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ג · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינהכד, אוכל כדרכו ופטור.

עומדת בגינה ונוטה לחצר, אוכל אחת אחת, פטור.

ואם צירף, חייב.

עומדת בארץ ונוטה לחוצה לארץ, בחוצה לארץ ונוטה לארץ, הכל הולך אחר העיקר.

ובבתי ערי חומה, הכל הולך אחר העיקר.

ובערי מקלט, הכל הולך אחר הנוף.

ובירושלים, הכל הולך אחר הנוף.

משנה מנוקדת

[עריכה]

תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּנָּה,

אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר.
עוֹמֶדֶת בַּגִּנָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר,
אוֹכֵל אַחַת אַחַת, פָּטוּר;
וְאִם צֵרַף, חַיָּב.
עוֹמֶדֶת בָּאָרֶץ וְנוֹטָה לְחוּצָה לָאָרֶץ,
בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנוֹטָה לָאָרֶץ,
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר.
וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה,
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר.
וּבְעָרֵי מִקְלָט, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.
וּבִירוּשָׁלַיִם, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף:

נוסח הרמב"ם

תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה אוכל כדרכו ופטור עומדת בגינה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב עומדת בארץ ונוטה לחוצה לארץ או עומדת בחוצה לארץ ונוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף ובירושלים הכל הולך אחר הנוף.

פירוש הרמב"ם

הכל הולך אחר העיקר. אם יהיה עיקר האילן בחו"ל הפרי אינו חייב במעשרות אע"פ שיהי' הנוף והפרי נוטה לא"י ואם העיקר בא"י והנוף נוטה חוצה לארץ חייב במעשר:

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. כבר ידענו דין התורה בבתי ערי חומה שיש להם גאולה עד מלאת לו שנה תמימה ואחר השנה יתקיים ביד הקונה אותו והבתים שהם חוץ לחומה אמר השם יתברך בהם על שדה הארץ יחשב וביובל יצא ועוד יתבאר בסוף ערכין כי כל שהוא לפנים מן החומה א] ונופו נוטה חוץ לחומה ב] ומכר אותו הפרי שאין דינו ודין שדה הארץ שוה:

ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. שיעור הגמרא זה ואמר אף אחר הנוף כגון שיהיה האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום כיון שהיה הרוצח תחת הנוף קלטו ואסור להרגו וכשיהיה האילן חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום לא נאמר כי הרוצח צריך להכנס בתוך התחום אבל ינצל בהגיעו לעיקר האילן [*צ"ל לפי] אע"פ שנופו נוטה לתוך התחום:

ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. העיקר אצלנו שמעשר שני אסור לפדותו בירושלים בשום פנים אבל חוץ לירושלים מותר ואם יהיה האילן עומד לפנים מחומות ירושלים ונופו נוטה לחוץ כיון שהגיע מעשר שני תחת הנוף אסור לפדותו אע"פ שהוא חוץ לחומה:

פירוש רבינו שמשון

בחצר החייבת:

ונוטה לגינה. נוף אחד מן התאנה:

אוכל כדרכו. העומד בגינה:

אוכל אחת אחת. העומד בחצר:

עומדת. בארץ ישראל:

אחר העיקר. מקום יניקת אילן להתחייב במעשר:

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר סתם מתניתין ר' מאיר דתנן בפרק המוכר שדהו וכו' (דף לב). כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות ר"מ אומר אף השדות ערי מקלט הכל הולך אחר הנוף כדאמר בפרק ואלו הן הגולין (דף יב.) אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל הולך אחר הנוף ומסיק רב אשי אף אחר הנוף דלא מיבעי עיקרו בפנים ונופו לחוץ כי היכי דבעיקרו לא מצי קטיל ליה בנופו נמי לא מצי קטיל ליה דשדי נופו בתר עיקרו אלא אפילו עיקרו בחוץ ונופו לפנים נמי כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה דשדי עיקרו בתר נופו לחומרא:

וכן בירושלים הכל הולך אחר הנוף. לענין מעשר שני לחומרא דאי עיקרו בחוץ ונופו לפנים כי היכי דבנופו לא מצי פריק בעיקרו נמי לא מצי פריק ואי עיקרו בפנים ונופו לחוץ כי היכי דבנופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה בעיקרו נמי לא מצי אכיל ליה בלא פדייה והא דתנן במסכת מעשר שני (פ"ג מ"ז) אילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ או עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים כנגד החומה ולפנים כלפנים כנגד החומה ולחוץ כלחוץ ההיא רבנן ומתניתין רבי יהודה ועוד יש לפרש דרב אשי דמכות קאי לשנויי דלא תיקשי מתני' דמעשר שני והכי קאמר ובירושלים הלך אחר הנוף דבין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולפנים כלפנים ואוכלין שם מעשר שני ולא פודין מכנגד החומה ולחוץ בין נוף ובין עיקר כלחוץ ופודין מעשר שני ואין אוכלין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אוכל כדרכו - מן הנוף העומד בגנה:

אוכל אחת אחת - מן הנוף הנוטה לחצר:

ואם צירף - שנים חייב:

הכל הולר אחר העיקר - דשדינן נופו בתר עיקרו, שהוא מקום יניקת האילן:

ובבתי ערי חומה הכל הולר אחר העיקר - אף הנוף הנוטה חוץ לחומה אם לא גאלו בתוך השנה נחלט לצמיתות כאילו היה בתוך החומה, הואיל ועיקר האילן בתוך החומה הוא:

ובערי מקלט הכל הולד אחר הנוף - אף אחר הנוף קאמר כה, שאם עיקרו בפנים בתוך תחום ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כי היכי דבעיקרו לא מצי גואל הדם קטיל ליה לרוצח בנופו נמי לא מצי קטיל ליה דשדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדי עיקרו בתר נופו לחומרא. וכן בירושלים הלך אחר הנוף לענין מעשר שני, היינו נמי לחומרא, דעיקרו בחוץ ונופו לפנים, כי היכי דבנופו לא מצי פריק, דאין מעשר טהור נפדה בתוך ירושלים בעיקרו נמי לא מצי פריק ליה, ואי עיקרו בפנים ונופו לחוץ, כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה, שהרי הוא חוץ לירושלים ה"נ במקום עיקרו אע"פ שהוא בפנים לא מצי אכיל ליה בלא פדיה כו:

פירוש תוספות יום טוב

[*ונוטה לגנה. נוף א' מן התאנה. הר"ש]:

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. כתב הר"ש סתם מתני' ר"מ בפרק המוכר שדהו וכו' כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות. ר"מ אומר אף השדות עכ"ל. ותמיהני דאין בין ר"מ לת"ק אלא מצולה וחולסי' כדפי' הר"ב שם ותלמוד ערוך הוא בפ' הנזכר דף לב ת"ר בית אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים. ובתי מרחצאות. ומגדלים. ושובכים. ובורות. ושיחין ומערות. ת"ל אשר בעיר. יכול שאני מרבה אף השדות. ת"ל בית דברי ר' יהודה. ר"מ אומר בית אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים וכו'. ואפי' שדות. ת"ל אשר בעיר. ואלא הא כתיב בית אמר רב חסדא חולסית ומצולה איכא בינייהו. והתניא [בניחותא] חולסית ומצולה. ר"מ אומר כבתים. רבי יהודה אומר כשדות. ופירש"י ושדות ממש לא קאמר ר"מ. דהא בית כתיב ביה אלא חולסית ומצולה קא מרבי דלאו בני זריעה נינהו וראויין לבנין [וכן] ל' הר"ב שם. והשתא דשמעינן דר"מ גופיה לא מרבה אלא הראוי לבנין. מאי דוחקין לאוקמא מתני' דוקא כר"מ. נוקמא ככולי עלמא וטעמא רבא איכא דאילן מישך שייך לבית שכן דרך ליטע אילנות בחצר הבית. גם דרכן היה להיות להן גנות ופרדסים סמוך לחצרותיהן כדמוכח בפרקין. ולפיכך כל חצר וגינה ושיש בהם הרי הם בכללות בית. ולא לר"מ בלבד אלא אף לרבי יהודה ומתניתין ככולי עלמא. וז"ל הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות שמטה ויובל. כל שהוא לפנים מן החומה כגון הגנות והמרחצאות והשובכות הרי הוא כבתים שנאמר אשר בעיר. אבל השדות שבתוך העיר נגאלין כדין השדות שחוץ לעיר. שנאמר וקם הבית אשר בעיר. בית וכל הדומה לבית. לא השדות ע"כ. ומדלא פסק לחולסית ומצולה. שמע מינה דכתנא קמא פוסק. וכן כתב הכ"מ דפוסק כת"ק ואפ"ה כתב גנות. אלא ש"מ דגם הרמב"ם סובר דגנות כולי עלמא מודו בהו. ועוד דאי איתא דגנות לרבי יהודה לא. לימא גמרא דגנות נמי איכא בינייהו ואף ע"פ שנמצא בתוספתא והגנות והפרדסים שבתוכה ר"מ אומר הרי הן כבתי ערי חומה. וחכמים אומרים הרי הן כשדות ע"כ. הך תוספתא לאו דסמכה ולא מינה פסק הרמב"ם הכין. דאי הכי תקשה לך דשביק חכמים ופסק כרבי מאיר. וכי תימא מתני' דהכא סתמא כר"מ. ליתא. דהא איכא לאוקמי מתני' באילן העומד בחצר וחצר לכולי עלמא יש לו דין בית כמו ששנינו במשנה ו' דפ' הנזכר ואלו הן בתי ערי חומה ג' חצרות של שני שני בתים וכו' וע"ש. ועוד דכיון דגמרא לא משני לה גנות איכא בינייהו שמע מינה דסבירא ליה דמשבשתא היא וכן בדקתי בירושלמי ובספרא ומצאתיה שנויה כמו בגמרא דבבלי שהעתקתיה. אלא עיקרן של הדברים שהרמב"ם שפוסק בגנות דיש להן דין בית משום דסבירא ליה דגמ' דידן סברה דלא פליגי בהו. וכולי עלמא סברי דיש להם דין בית ומהטעם שכתבתי. והדרן למאי דאמרן דמתניתין ככולי עלמא. ולא ידעתי למה השמיט הרמב"ם בפ' הנזכר לבבא זו. דבבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר:

ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. משום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקרו. אצטריך למימר דלענין מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף אף על גב דבתר עיקרו נמי שדינן כמ"ש הר"ב:

ובירושלם הכל הולך אחר הנוף. מה שפי' הר"ב כי היכי דבנופו לא מצי פריק וכו'. צריך עיון לקמן בפירושו פ"ג דמסכת מעשר שני מ"ז. ומ"ש הר"ב כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה וכו' הכי נמי במקום עיקרו וכו' בלא פדייה. וז"ל רש"י במסכת מכות דתשדי עיקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעיקרו אלא א"כ פדאו מקודם שנכנס ע"כ. כלומר דלא מצי להביאו לעיקרו לאכלו שם כמו שאוכל בשאר ירושלים אא"כ פדאו קודם לכן בעוד שלא בא לנוף משום דשדינן עיקרו בתר נופו וכחוץ לירושלים דמי. שאין אוכלים בלא פדייה. אבל מכיון דשדינן נמי נופו בתר עיקרו. לכך צריך שיהיה נפדה קודם שיכנס לנוף:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על המשנה) ונוטה כו'. נוף א' מן התאנה. הר"ש:

(כה) (על הברטנורא) משום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקרו איצטריך למימר דלענין מלקט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף אע"ג דבתר עיקרו נמי שדינן תוי"ט:

(כו) (על הברטנורא) ז"ל רש"י במסכת מכות דתשדי עקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעקרו אלא אם כן פדאו מקודם שנכנס ע"כ. ועיין בתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לַגַנָה אוכל כדרכו ופטור עומדת בַגַנָה:    כך מצאתי מנוקד הגימל בפת"ח ודג"ש:

אוכל כדרכו ופטור:    מפ' בירושלמי אותו הנוף הנוטה לגנה אוכל כדרכו כשעומד בגנה:

ואם צרף חייב:    בעומד בחצר:

עומדת בארץ ונוטה לחוץ לארץ או בחוץ לארץ ונוטה לארץ:    כך הגי' ה"ר יהוסף ז"ל וכתב ס"א חוצה:

ובבתי ערי חומה:    מכר אילן בבתי ערי חומה י"ס דגרסי בהו בבא דובירושלם הלך אחר הנוף קודם בבא דבערי מקלט הלך אחר הנוף וגם לא גרסי' מלת הכל בהני תרי באבי רק הלך אחר וכו':

בפי' ר"ע ז"ל כי היכי דבעיקרו לא מצי גואל הדם וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה ואינו דעת המשנה וצ"ע במס' מכות פ' שני ע"כ:

עוד בפי' ר"ע ז"ל כי היכי דבנופו לא מצי פריק וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל לקמן במסכת מעשר שני פ' שלישי לא אמרי' כן וגם שם לא פירש כן וכן נ"ל לפרש כאן הכל הולך אחר הנוף כלומר אף אחר הנוף שאם הי' הנוף בפנים אע"פ שהעיקר בחוץ דין הנוף כלפנים והה"נ להפך שאם העיקר בפנים והנוף בחוץ דין הנוף כחוץ עכ"ל ז"ל:

ובירושלים הלך אחר הנוף:    לענין מעשר שני ובכורים שטעונים מחיצה ומפ' בפ' אלו הן הגולין דהך מתני' ר' יהודה היא דס"ל באילן הלך אחר נופו ולחומרא וכו' כדמפ' ר"ע ז"ל ובהאי פירושא מיתרצא מתני' דפ"ג דמסכת מעשר שני המתחלת אילן דלא פליגא אמתני' דההי' רבנן היא וכתב ה"ר שמשון ועוד י"ל דרב אשי דמכות קאי לשנויי דלא תיקשי מתני' דמעשר שני וה"ק ובירושלם הלך אחר הנוף דבין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולפנים כלפנים ואוכלין שם מעשר שני ולא פודין. מכנגד החומה ולחוץ בין נוף בין עיקר כלחוץ ופודין מעשר שני ואין אוכלין ע"כ וזה הפירוש תפס ה"ר עובדי' ז"ל שם לעיקר ובירושלמי משמע דס"ל דובירושלם הלך אחר הנוף היינו בין לקולא בין לחומרא דגרסי' התם עלה דמתני' ובירושלם הלך אחר הנוף א"ר חיננא והוא שעלה דרך הנוף אז בתר נוף שדינן לי' ואי נוף לחוץ חוץ הוא אבל אם עלה דרך העיקר שהוא בפנים והוציאו לחוץ כבר קלטו העיקר ואין פודין אותו ומתני' ב"ש היא דתנינן תמן פ"ג דמסכת מעשר שני בש"א הכל כלפנים גבי בתי הבדים ואילן וה"נ אם עלה דרך העיקר הכל כלפנים. תני החזיר את הנוף מבפנים הכל כלפנים:


פירושים נוספים