משנה מעשרות ג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ג · משנה ט | >>
גפן שהיא נטועה בחצר, נוטל את כל האשכול.
וכן ברימון, וכן באבטיח, דברי רבי טרפוןכב.
רבי עקיבא אומר, מגרגר באשכולות, ופורט ברימון, וסופת באבטיח.
כוסבר שהיא זרועה בחצר, מקרטם עלה עלה ואוכל.
ואם צירף, חייב.
הסיאה והאזוב והקורנית שבחצרכג, אם היו נשמרים, חייבין.
משנה מנוקדת
גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶּחָצֵר,
- נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל,
- וְכֵן בָּרִמּוֹן, וְכֵן בָּאֲבַטִּיחַ,
- דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן, וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ.
- כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶּחָצֵר, מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל.
- וְאִם צֵרַף, חַיָּב.
- הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית שֶׁבֶּחָצֵר,
- אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים, חַיָּבִין:
נוסח הרמב"ם
גפן שהיא נטועה בחצר -
- נוטל - את כל האשכול,
- וכן ברימון,
- וכן באבטיח - דברי רבי טרפון.
- רבי עקיבה אומר:
- מגרגר - באשכול,
- ופורט - ברימון,
- וסופת - באבטיח.
- כוסבר שהיא זרועה בחצר -
- מקרטם עלה, עלה - ואוכל.
- ואם צירף - חייב.
- הסיאה, והאיזוב, והקורנית שבחצר -
- אם היו נשמרין - חייבין.
פירוש הרמב"ם
כסבר - ידוע, וכן הוא בערבי "כסברה".
סיאה - בערבי "פונדג".
אזוב - בערבי "צעתר".
קורנית - בערבי "חסא".
ודרך אלו העשבים, שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם. ואומר בכאן שאם הם נשמרים, כלומר במקום שימור, שחייבים במעשרות.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
בחצר החייבת:
נוטל את האשכול ואוכל כדרכו ואינו צריך לגרגר וכן ברמון ואבטיח תולש אחד ואוכל כדרכו ואין צריך לפרר הרמון ולספות באבטיח ובירושלמי (שם) אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן רבי טרפון כרבי אליעזר דמסכת תרומות בפרק ח' (משנה ג) דתנן היה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר רבי אליעזר אומר יגמור אף הכא רבי טרפון דעבד עוקצת האשכול כתחלתו דטעמא דרבי אליעזר משום שבו התחיל בהיתר וכן רבי טרפון עביד אכילה שיש בה ב' וג' אכילות באכילה והדר מסיק אמר רבי נתן לא שרבי אליעזר אומר שהתחיל בו בהיתר אלא שרבי אליעזר אומר ימתין עד שתצא שבת או עד שיוציא חוץ לחצר ויגמור וכן מסקנא בסוף המביא:
מגרגר באשכול. גבי מקח תנן לעיל פרק ב' (משנה ו) כי האי גוונא ומודה ר' טרפון בההיא:
[כוסבר. הוא] זרע גד:
זרועה בחצר. בירושלמי (שם) תני בשם ר' נחמיה חצר שהיא נעדרת ונזרעת הרי היא כגינה אוכל בתוכה עראי:
מקרטם. תולש:
אם היו נשמרים חייבין. דאין חייב במעשר אלא אוכל ונשמר כדתנן בריש מכילתין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נוטל את האשכול - אוכל כדרכו ואין צריך לגרגר, וכן ברמון אין צריך לפרט, וכן באבטיח אין צריך לספות, דהיינו לחתוך חתיכות דקות:
רבי עקיבא אומר וכו' - יהלכה כר"ע:
כוסבר - כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע"ז קוליינדר"ו:
מקרסם - מחתך:
סיאה - בערבי פודנ"ג, ובלע"ז פוליי"ו:
אזוב - בערבי זעת"ר:
והקורנית - בערבי חש"א, ובלע"ז שדריא"ה:
אם היו נשמרים חייבין - דאין חייב במעשר אלא אוכל ונשמר:
פירוש תוספות יום טוב
[*נוטל את כל האשכול וכו' דברי רבי טרפון. ומודה ר"ט גבי מקח דתנן בפ"ב [משנה ו] מגרגר באשכול וכו'. הר"ש]:
הסיאה וכו' שבחצר. ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם. הרמב"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כב) (על המשנה) דברי ר' טרפון ומודה ר"ט גבי מקח דתנן בפ"ב מ"ו מגרגר באשכול. הר"ש:
(כג) (על המשנה) שבחצר. ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שירעו אותם. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
גפן שהיא נטועה בחצר: החייבת דאי נעדרת ונזרעת הרי היא כגנה ואוכל בתוכה עראי. הר"ש ז"ל מן הירושלמי:
נוטל את כל האשכול: ירוש' א"ר זעירא א"ר חייא בר ווא בשם ר' יוחנן או דר' טרפון כר' אליעזר דהי' אוכל באשכול או דר' טרפון עביד עקיצת האשכול כתחילתו דכיון דשריא התחלה שרי נמי למיגמר ר' אילא ר' ייסא בשם ר' יוחנן או דר' טרפון כר' אליעזר או דר' טרפון עבד אכילה שיש בה שתים ושלש אכילות כאכילה אחת הלכך כל האשכול וכל האבטיח וכל הרמון כתאנה אע"ג דאית בהו כמה אכילות ומ"ט דר' אליעזר משום שהתחיל בו בהיתר תניא א"ר נתן וכו' כדלעיל פ"ח דתרומות סי' ג':
ר' עקיבא אומר מגרגר באשכול: לעיל פ' הי' עובר גבי מקח תנן הכי ומודה התם ר' טרפון ה"ר שמשון ז"ל אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב וי"ל דתני פלוגתא גבי חצר וכ"ש גבי מקח דחצר רמוז בתורה דכתיב בשעריך א"נ סתמא דההיא כרבי דאמר דָמִים חשיבי מחצר ע"כ:
מקרטם: ס"א מקרסם וכן ברמב"ם ספ"ד:
אם היו נשמרין חייבין: נשמרין לאדם דהני חישב עליהן לאדם הוו לאדם חישב עליהן לבהמה הוו לבהמה ובירוש' ר"פ הפיגם משמע דנשמרין דקתני דחייבין היינו דוקא בחצר אבל בגנה אפי' נשמרין נמי פטורין ובנדה פ' בא סימן (נדה דף נ"א) מייתי לה ופריך ה"ד אילימא דזרעינהו מתחילה לאדם צריכא למימר אלא לאו דזרעינהו מתחלה לבהמה וקתני אם חזר ושמרן לאדם חייבין ומסיק רב אשי שעלו מאליהן בחצר עסיקינן וסתמא לאדם וה"ק אם החצר משמרת פירותי' חייבין ואם לאו פטורין מ"ט דמחשבת חבור לאו שמה מחשבה וכתבו התוס' ז"ל הא דנקט שבחצר לפי מאי דמסיק שעלו מאליהן אתי שפיר משום דבחצר אין דרך לזרוע אלא בגנה ועוד דבחצר סתמו לאדם לפי שרואה ויודע מתי ללקטן עד שלא יתקשו ע"כ. אכן הרמב"ם ז"ל פי' שבחצר דרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
ר"ע אומר מגרגר באשכולות: לוקט גרגר גרגר מהאשכול במחובר:
ופורט ברמון: עי' פ"א סי' נ"ד:
וסופת באבטיח: חותך חתיכו' דקות מהאבטיח במחובר. מיהו בהוקבע וודאי ע"י מקח לכ"ע צריך לגרגר באשכול וכו' [כלעיל פ"ב מ"ו]:
כסבר: קאריאנדער:
מקרטם: חותך עלים ממחובר:
עלה עלה ואוכל: הכא לכ"ע אסור לצרף משום דכל עלה ועלה נפרד לעצמו משא"כ אשכול ואינך דלעיל לר"ש. ונ"ל עוד דמיירי שזרעם לזרע וירק. דאל"כ הרי העלים פטורים לגמרי ממעשר [כלקמן ספ"ד]:
הסאה: ווילדער ראסמארין:
והאזוב: איזאף:
והקורנית: ציטווערקרויט וי"א וואהלגעמוטה קרויט. ואילו ג' מינין גדלין בלי זריעה [עי' נדה דנ"א ב']:
אם היו נשמרים: שאינן הפקר מדדרך אלו שיגדלו בלי זריעה. לפיכך צריך שיהיה דעת בעה"ב לבלי להפקירם. ומה"ט נקט שעומדים בחצר לרבותא דדיוקא שכשאין בעה"ב מקפיד אף שעומדים בחצר. כל הפקר פטור ממעשר [כרפ"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת