מצוה:לעזוב את פרט הכרם לעני ולגר
לא בדוק
לעזוב את פרט הכרם לעני ולגר
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט, י)
היא שצונו להניח מה שיפול ויתפרד מן הענבים בבצירתם לעניים, והוא אמרו יתברך "ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא יט, י).
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פאה. ואינה נוהגת מן התורה אלא בארץ.
לעזוב פרט הכרם לעניים, והוא מה שיתפרד ויפול מן הענבים בשעת בצירה, שנאמר "לעני ולגר תעזב אותם" אחר שזכר "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט, י).
ובלאו דלא תלקט (מצוה רכג) שלאחר זה אכתוב כל ענייני המצוה בעזרת השם.
מצות עשה שהפרט (בפאה), והוא גרגיר אחד או שתיים שנפרט מן הענבים בשעת הבצירה – שיעזוב אותם לעניים.