מצוה:לייעד אמה עבריה לאדוניה או לבנו
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
ח אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא [לוֹ] יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ.
ט וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ.
(שמות כא, ח-ט)
היא שצונו לישא אמה העבריה, אדוניה שקנה אותה או בנו. וזו היא מצות יעוד קודמת למצות פדיה, באמרו "אשר לא יעדה – והפדה". ודע שדין עבד עברי ודין אמה העבריה אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ד ממסכת קדושין.
לייעד אמה העבריה. כלומר שאותו ישראל שקנה אמה העבריה, שיישאנה לו לאישה או יתננה לבנו לאישה, שנאמר "אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה והפדה" (שמות כא, ח). ואמרו ז"ל "כאן רמז לך שמצוה בייעוד", ובפירוש אמרו ז"ל "מצוות ייעוד קודמת למצוות פדיה" (בכורות יט.).
משורשי מצוה זו, שריחם האל על העניה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למכרה, וציווה הקונה אותה לישא אותה לאישה ולעשותה גברת, כי אל חנון ורחום הוא. ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו - שיישאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל, או שייגרע מפדיונה מכל מקום ויסייענה שתצא מעבדות, ולא שיגרום על כל פנים שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר, גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה. וכל זה מחסדי האל על ברואיו וממדותיו המעולות.
דיני המצוה כגון: עד מתי הבת נמכרת, ושאינה נמכרת על-ידי אדון, ואפילו עבר ומכרה - אין המכירה כלום, ושהאב יכול למכרה כמה פעמים, והדברים שהיא נקנית בהן, ושהיא יוצאת בהן לחירות, ובכמה יציאות היא יתירה על העבד, ודיני הבוגרת, וזמן האילונית, ויתר פרטיה - מבוארים בראשון של קידושין.
ונוהגת בזמן שהיובל נוהג דווקא (גיטין סה.). והעובר עליה ולא יעדה, לא לו ולא לבנו, ולא סייע בפדיונה – לא קיים מצוה זו. אבל אין לכופו, לפי הדומה, על קיום מצוה זו, שהרי כתוב שם בפירוש (שמות כא יא): "ואם שלוש אלה לא יעשה לה" מכלל שהתורה הניחה הדבר ברצונו. ומכל מקום, אם עשה כן קיים מצוה ועשה כראוי ותבוא עליו ברכה, ובנים טובים וכשרים ראויים לצאת מזיווגם.
מצות עשה לייעד אמה העבריה, שנאמר אשר לא יעדה והפדה ואם לבנו יעדנה. [שם דף י״ח] ואם ייעד אותה האדון לעצמו או לבנו הרי היא כשאר הארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו אלא במיתת הבעל או בגט. [בספ״ק דבכורות דף י״ג] ומצות ייעוד קודמת למצות פדיון. [בפ״ק דקדושין דף י״ט]
כיצד מצות ייעוד? אומר לה בפני שנים: הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את מיועדת לי, הרי את לי לאינתו בכסף מקנתך. אפילו בסוף שש, ואינו צריך ליתן לה כלום לדברי האומר [שם] שמעות הראשונות לקידושין ניתנו. [שם] ונוהג בה מנהג אישות ולא מנהג שפחות. [שם] ואינו מייעדה אלא מדעתה שכן משמע לשון יעדה. [שם] וכן מייעדה לבנו אם היה בנו גדול ונותן רשות לאביו לייעדה, הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני בכסף מקנתך.
ואם שלש אלה לא יעשה לה, שלא יעדה לו ולא לבנו ולא נפדית בגרעון כסף, ויצאה חנם בהבאת סימנים כאשר בארנו. [שם]
אין אמה העברייה נמכרת אלא למי שיש לה עליו תפיסת קידושין. אעפ״כ רשאי למכור אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, שאף על פי שהם בלאו קדושין תופסין בהן.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.