מצוה:להקריב קורבן מוסף בשבת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


להקריב קרבן מוסף של שבת
מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה

ט וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ. י עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ. (במדבר כח, ט-י)

בחז"ל
תלמוד בבלי: מסכת תמיד, פרק ב

בראשונים
משנה תורה: הלכות תמידים ומוספין, פרק ד
ספר המצוות לרמב"ם: עשה מא    ספר החינוך: מצוה תב    ספר מצוות גדול: עשה קצה


מצוה תב - מצות קרבן מוסף של שבת

מצות קרבן מוסף של שבת

שנצטוו ישראל להקריב שני כבשים קרבן בכל יום שבת מוסף על קרבן התמיך של כל יום, והוא הנקרא מוסף שבת, שנאמר (במדבר כח, ט): "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים".

משרשי מצות המוספין של ימים טובים כבר כתבתי בסדר אמור אל הכהנים במוסף פסח עשה ח' (מצוה רצט) מה שנראה לי על צד הפשט, ומוסף שבת באשכול יתר המוספין תלוי גם הוא. והענין כדי שנקבע במחשבתנו עם מעשה הקרבן גודל היום ורוב קדושתו וכי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו', כמו שכתוב שם. ושם כתבתי גם כן מעט מדיני המוספין וכלל הענין כמנהגי.