מצוה:לבדוק סימני חגבים
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לא [לוֹ] כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ.
(ויקרא יא, כא)
היא שצונו לבדוק בסימני חגבים גם כן. והן כתובין בתורה, כל "אשר לו כרעים ממעל לרגליו" (ויקרא יא, כא). וענין זאת המצוה הוא כמו שבארנו במצוה שלפניה. והכתוב שבה הוא אמרו את אלה מהם תאכלו את הארבה.
וכבר התבארו דיני מצוה זו במסכת חולין.
לבדוק בסימני חגבים, והם הסימנים שכתובים בתורה "אשר לו כרעים ממעל לרגליו וגו'" (ויקרא יא, כא), שנאמר (שם) את זה תאכלו מכל שרץ העוף.
וענין שרשה כמו בשאר המינים.
דיניה פרשו זכרונם לברכה (חולין סה.) ששמונה מיני חגב טהור הם. ואלו הן אחד שנקרא חגב, שני שנקרא [ז]רבנית והוא מין חגב, שלישי שנקרא חרגול, רביעי ערצוביא והוא מין חרגול, חמישי ארפה, ששי צפרת כרמים, והוא מין ארבה, שביעי סלעם, שמיני יוחנה ירושלמית והוא מין סלעם. מי שהוא בקי בודק בהן לפי בקיאותו ובשמותיהן ואוכל, והציד ישראל נאמן עליהם ובעוף. ומי שאינו בקי בהן, בודק בסימנים שנתנה התורה בהן. ושלשה סימנין הן, ואלו הן: ארבע כנפים שחופות רוב בארך ורוב הקף גופו, וארבע רגלים, ושתי כרעים לנתר בהן על הארץ. ויש אומרים שצריך לדעת שיהא שמו חגב. ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מחולין.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל ולא בדק יפה, בטל עשה.
ארבע מצוות עשה יש במאכלות:
- לבדוק בסימני בהמה וחיה להבדיל בין טמאה לטהורה,
- לבדוק בסימני העוף להבדיל בין טמא לטהור,
- לבדוק בסימני חגבים להבדיל בין טמא לטהור,
- לבדוק בסימני דגים להבדיל בין טמא לטהור.
מיני חגבים שהתירה התורה:
- החגב,
- החרגול,
- והארבה,
- והסלעם.
ובארבעתן נאמר למינהו – הרי שמונה.
- ומין חגב הוא הדוכנית,
- ומן החרגול היא עוצרניא,
- ומין ארבה היא ציפורת כרמים,
- ומין סלעם יוחנא ירושלמית.