מצוה:לא לזרוע כלאיים ולא להרכיב אילנות
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. (ויקרא יט, יט)
הזהירנו מזרוע כלאיים, והוא אמרו יתעלה "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט, יט).
וכלאי זרעים אלו, לא נאסר זריעתם אלא בארץ ישראל, ומי שזרעה שם – חייב מלקות דאורייתא. ובחוץ לארץ מותר. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת כלאיים.
שלא לזרוע שני מיני זרעים כגון חיטה ושעורה או פול ועדשה ביחד בארץ ישראל דוקא, שנאמר "שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט, יט). ובא הפירוש עליו (קידושין לט.) שבשדה שיהיה לנו בארץ הכתוב מדבר (מצוה סב).
משרשי המצוה כתבתי מה שידעתי במצוה הקודמת, וכן במצות מכשפה בסדר משפטים (מצוה סב).
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (מו"ק בב) שאחד הזורע ואחד המנכש או המחפה בעפר כלן בכלל זריעה הן ללקות עליהן, ובין שחפה אותן בידו או ברגלו או אפילו בכלי על כלן לוקה. והזורען בעציץ נקוב כזורע בארץ ממש הוא (כלאים ז ח). ומה שאמרו (ירושלמי כלאים פ"א ה"א) שאין איסור משום כלאי זרעים אלא זרעים הראויין למאכל אדם, אבל זרעים המרים, אפילו עומדים לרפואת בני אדם, אין בהן משום כלאי זרעים. וכלאי אילנות הרי הן בכלל לאו זה של "שדך לא תזרע כלאים". ואמנם אין האיסור בכלאי האילנות אלא דרך הרכבה, כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג וכן כל כיוצא בזה שהן שני מינין, אבל דרך זריעה כגון לזרוע זרע אילן עם זרעים, דבר זה מותר אפילו לכתחילה, חוץ מן הכרם, כמו שנפרש בסדר כי תצא (מצוה תקמט) בעזרת השם.
ואמרו זכרונם לברכה (משנה, כלאים ח, א) שהזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים, אף על פי שיש מלקות בכל אחד מאלו הרי אלו מותרין באכילה, שלא נאסר אלא זריעתן בלבד. וכן התירו לטע יחור של אילן שהרכב כלאים או לזרע מזרע שנזרע כלאים, והזרעים נחלקים לשלשה חלקים ושלשה שמות, ואלו הן תבואה קטנית וזרעוני גינה, ויש מזרעוני הגינה קצתם שנקראין מיני ירק. ואף על פי שנאסרו לנו לערב כל שני מיני זרעים ואף על פי שהם משם אחד, כגון חטה ושעורה ששניהן נקראין תבואה, וכן פול ועדשה אף על פי ששניהן נקראין קטנית, מכל מקום חילוק יש בהן קצת בשנוי השם, כיצד? שאם נתערב שלא בכונה חטה עם שעורה חלק אחד ביתר מעשרים ושלשה, אין צריך לבר אותן בפחות מכן יבר אותן. ואם נתערב באחד מזרעוני גנה שעורן אחד מעשרים וארבעה ממה שזורעין בבית סאה מאותו המין של זרעוני גנה. ותבואה וקטנית לענין זה, כמין אחד הוא, ושעורן בעשרים וארבעה בתבואה. ואמרו זכרונם לברכה (שקלים א א) שבאחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, וכל אחד יוצא לגנתו ולשדהו ומנקה אותו מהם וכל שהן שני מינין, אף על פי שדומין בצורתן, אסורין משום כלאים, וכל שהוא מין אחד, אף על פי שמשנין בצורתן מחמת שנוי המקומות או שנוי עבודת הארץ הרי הוא כמין אחד.
ודיני שעורי ההרחקה הצריכה בין שני המינין רבים (משנה, כלאים ב, י), ושעור הרחקת שני מיני ירק שלא יינקו זה מזה, אמרו זכרונם לברכה (רש"י שבת פד ב ד"ה ואחת באמצע) שהוא טפח ומחצה לכל אחד, שנמצא רוח שניהם שלשה טפחים. ומה שאמרו במשנה בכלאים פרק ג' (מ"א), והביאו אותה גם כן בשבת פרק אמר רבי עקיבא (פ"ד ב) שערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, זורעים לתוכה חמשה זרעונים, ולפי דברינו היה להם לומר תשעה, שמנה בארבע רוחותיה ואחד באמצע, אין זה קשה, שכבר תרצו אותה בידושלמי (שבת ט ב) כי בערוגה שבערוגות היא מתניא.
והכלל העולה בידינו מדבריהם זכרונם לברכה בענין כלאי הזרעים הוא, שכל זמן שיש בין שני המינין הרחקה הראויה והוא טפח ומחצה כמו שאמרנו, אפילו נתערבו העלים אין חוששין להם, וכן כל זמן שיראו מבדלים זה מזה שהטה עלין שבערוגה האחת לצד אחד ועלין שבערוגה שבצדה לצד אחר, אף על פי שהן יונקין זה מזה אין חוששין ליניקתן, דבשניהם יחד הקפידה תורה. שיינקו זה מזה ותראה יניקתן לעיני הדואים להדיא. ובמה דברים אמורים שצריך הרחקה או דבר המבדיל, כשזרע בתוך שדהו, אבל אם היתה שדהו זרועה חטים מותר לחברו לזרע בצדה שעורים, שנאמר שדך לא תזרע כלאים. כלומר, שדך דוקא, שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים. ועוד למדו זכרונם לברכה (קידושין לט א) שדך לומר, דוקא בארץ הוא שנוהג אסור כלאי זרעים, אבל לא בחוצה לארץ. ואף על גב דלענין הרכבת אילן דנפקא ליה גם כן משדך לא אמרו כן, אלא שנוהג בכל מקום, וכדאמר שמואל בפרק קמא דקדושין, דמקיש הרכבת אילן להרבעת בהמה שנוהג בכל מקום, כבר תרצו הדבר זכרונם לברכה שם בקדושין, ואם חפצך בני לדעת תראנו משם. ויתר פרטיה במסכת כלאים.
ונוהג אסור כלאי זרעים בזכרים ונקבות בארץ ישראל בלבד, כמו שאמרנו, אבל בחוצה לארץ מותר לערב הזרעים לכתחלה ולזרען, ואפילו בארץ אין האיסור אלא לישראל, אבל מותר לומר לגוי לזרע לו כלאים, ומכל מקום אסור לקימן לכשיגדלו בשדהו. וכל זה שאמרנו, דוקא בכלאי זרעים, אבל כלאי האילנות, כלומר ההרכבה שהיא אסורה בהן, נוהגת אפילו בחוצה לארץ. כמו שאמרנו. ואסור לישראל להניח הגוי להרכיב אילנו, אפילו בחוצה לארץ. והעובר על זה בין איש או אשה וזרע כלאי זרעים בארץ ישראל, חייב מלקות, והמרכיב אילן באילן שאינו מינו, או ירק יח (?) אולי צ"ל הרמב"ן באילן או אילן בירק, אפילו בחוצה לארץ, וכל שכן בארץ, חייב מלקות גם כן.
הלכות כלאים
כתוב בפ' קדושים "שדך לא תזרע כלאים", שלא יזרע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל.
ואמרינן בקדושין [דף ל"א] שדך למעוטי זרעים שבח"ל ואע"פ שהיא מצוה התלויה בארץ הוצרך למעטה משום דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים וסד"א דתיהוי כהרבעת בהמה שהיא חובת הגוף ונוהגת אף בח"ל. ואומר שם כי רב יוסף היה מערב הזרעים לכתחילה וזורען בח"ל.
ותניא בסנהדרין [דף כ"א] המנכש והמחפה כלאי זרעים בקרקע, לוקה. רבי עקיבא אומר אף המקיים שנ' שדך לא תזרע כלאים כדדרשינן בת"כ [קדושים פ"ד]
יש בכלל לאו זה מה ששנינו בכלאים אין מביאין אילן באילן ולא ירק בירק ולא ירק באילן ולא אילן בירק, ואע"פ שבכללן הוא הרכבת אילן באילן וירק באילן שאמרנו
נוהגת אף בח"ל ללקות עליה כדאיתא בקידושין [דף ל"ט] שנא' בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף בח"ל אף שדך בהרכבה אף בח"ל [כך משמע שם דלא אסר אלא הרכבה דומיא דהרבע' דבהמ']
ואין לך כלאים באילנות אלא בהרכבה בלבד. אבל מותר להביא הזרעים זה בזה של אילן ושל ירק לזורעם באחד. [*מהמיימוני ריש הלכות כלאים וע"ש בהשגת הראב"ד ובכלאי אילנות שכת' אסור היינו כדאמר בפי חולין ד' קלט דאפי' כשות בכרמ' אסו' להניח לנוי לזורעו בכרמו] עוד יש חילוק בין כלאי זרעים לכלאי אילנות כי בכלאי זרעים מותר לומר לעכו"ם לזורעם ובכלאי אילנות אסור.
הזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים אע"פ שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה ואפי' לזה שעבר וזרעו שלא נאסר אלא זריעתן בלבד כמו ששנינו בכלאים.
שנינו בתחילת מסכת כלאים החטין והזונין אינם כלאים זה בזה, השעורין והשיבולת שועל והכוסמין והשיפון והפול והספיר הפרקדן והטופח פול הלבן והשעועית, אינן כלאים זה בזה. וכיוצא בזה מפרש במינים רבים, שאע"פ שאין דומין זה לזה, הואיל והן מין אחד אינן כלאים זה בזה. ויש מינין אחרים אע"פ שדומין זה לזה, הרי אלו כלאים זה בזה. כמו ששנינו שם התפוח והחזרת והאפרסקין והשקדין והשזפין והרימון אע"פ שהם דומין זה לזה הרי הם כלאים זה בזה. וכן הצנון והנפוס החירדל והלפסן דלעת יוונית עם המצרית והרמוצה אע"פ שהן דומין זה לזה הם כלאים זה בזה. ולפי שאין המון העולם מכירין רוב המינין, טוב ליזהר מכולם.
שנינו בכלאים כל סאה שיש בו רוב הקב זרע ממין אחר ימעט פירוש כגון רובע הקב של חיטין שנתערב בב"ג רביעי קבין של שעורים ובין הכל יש סאה והרי המעורב יש אחד מעשרים וארבע ה"ז אסור לזרוע את המעורב עד שימעט את החטין או יוסיף על השעורים כדאיתא בירושלמי [שם] ואם זרע לוקה, וכל שהוא כלאים עם הזרע מצטרף לאחד מכ"ד כמו שמסיים במשנה [דלעיל] במין אחד בין בשני מינין בד"א תבואה בתבואה קטנית בקטנית תבואה בקטני' וקטני' בתבואה אבל זרעוני גינה שאין נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה פי' שיעורו אחד מכ"ד ממה שזורעין בבית סאה מאותו המין כיצד חרדל שנתערב בתבואה והרי החרדל זורעין ממנו קב בכל בית סאה אם נתערב ממנו אחד מן הכ"ד של הקב בסאה של תבואה או של קיטני' חיי' למעט ולאו דווקא חרדל שהרי הם מזרעי' הנאכלים ומפרש בירו' בד"א בשלא נתכוון לערב ובשלא נתכוון לזרוע הב' מינין שנתערבו אבל אם נתכוון לערב או לזרוע הב' מינין לא מצי' היתר בזה ואפי' הייתה חטה אחת בתוך כרי של שעורה אסור לזורעם.
וכמה מרחיקין בין שני מיני זרעים שהן כלאים זה מזה? נראין מובדלין זה מזה, אין חוששין ליניקתן אפילו הן זה בצד זה, כדמוכח בההיא דנוטע אדם קישות שנביא בסמוך [בכלאים] ובזמן שיש בין שני המינין שיעור הרחקה הראויה להם כדי שלא ינקו זה מזה אין חוששין למראית העין שנראין מעורבין כמו שמוכיחות משניות כלאים [ספ"ב] כדתנן תבואה נוטה על גבי ירק וירק על גבי תבואה הכל מותר חוץ מדלעת יונית.
שנינו [שם] ערוגה שהיא ששה טפחים על ו' טפחים זורעים בתוכה ה' זרעונים ד' בד' רוחות הערוגה ואחד באמצע,
כתב רבי' משה [בפ"ד דהלכות כלאים] מרחיק בין כל מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא ינקו זה מזה אבל יתר על ה' מינין לא יזרע אע"פ שמרחיק ביניהן לפי שמינין הרבה בערוגה כזו הרי הן כנטועין בערבוביא,
גם רבי' שמשון פי' בפי' זרעים [בכלאים] שאין צריך להרחיק כי אם טפח ומחצה בין מין ומין כדי שלא ינקו זה מזה ואע"ג דתנן בפ' לא יחפור [דף צ"ג] מרחיקין הזרעים מן הכותל ג' טפחים דווקא זרעים אבל ירקות שאנו מדברין בו כאשר יתבאר די להם בטפח ומחצה
ומותר בד"א בערוגה שהיא בחורבה ואין שם ערוגה חוצה לה כדמפרש בשבת [דף פ"ד] אבל ערוגה בין הערוגות אסור שאם יזרע לכל רוח מערוגה זו ולכל רוח מערוגה שסיבותיה יראה הכל מעורב ואם הטה עלין שבערוגה זו לכאן ועלין שבערוגה זו לכאן עד שיראו מובדלין מותר,
וכן אמר רב אשי שם אם עשה תלם בין ערוגה לערוגה מותר ואסור לזרוע חוץ לערוגה בלא תלם ובלא נטייה ואפי' כנגד הקרנות של ערוגה שאין בה זרע גזירה שמא יזרע ד' מינין בד' זויות הערוגה ויזרע מינין אחרים חוצה לה כנגד הזויות ונמצא הכל מעורב,
אמנם רש"י פי' שם [דף פ"ד] שצריך ג' טפחים בין מין ומין טפח ומחצה לכל אחד וא' שלא תתערב יניקת מין זה ביניקת מין אחר,
וגם ר"י קבל מרבי' יעקב כן והא לך לשונו [בתו' שם דף פ"ה] כדברי רב שהם עיקר באיסורין לגב שמואל שחולק עליו אמר רב ערוגה בחורבה שנינו ועלה על דעתו עתה שאינו ממלא כל הרוח אלא באמצע רוח מזרחית זורע טפח וג' חומשין ממין אחד ומניח ב' טפחים וחומש חרב לצד צפון וכן שני טפחים וחומש חרב לצד דרום וכן לכל רוח ורוח מין אחד ואין זרעוני המין שברוח מזרחי יונקים מזרעוני המין שברוח צפוני שמאחר שמניח שני טפחים וחומש חרב לצד הקרן רואין אותו כטבלא מרובעת של שני טפחים וחומש על שני טפחים וחומש, בדוק באלכסון ותמצא שלשה טפחים ושני חומשים של חומש טפח לפי חשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשין באלכסונא וזו היא שיעור הרחקה של זרעוני רוח זה לזרעוני רוח אחר.
ומקשה הספר [היינו בגמרא שם] והאיכא מקום קרנות שיכול לעשות ערוגות לשם אע"פ שלא הרחיק אלא שיעור הגבולים ויש שם הרחקה גדולה, שהרי בקרנות של ערוגה הוא חרב ולשם יעשה ערוגה שעכשיו יש בין זרע ערוגה לערוגה שני הגבולים של שתי הערוגות שהם שני טפחים, וטפחיים וחומש על שני טפחיים וחומש חרב. ומתרץ דמה שאמר רב ערוגה בחורבה שנינו זהו בממלא הערוגה משתי רוחותיה מזרחי ומערבי וברוח צפון ודרום גרעין לכל רוח ורוח ויש עתה הרחקה שלשה באותה ערוגה, ואם באתה לסכה בערוגות לא יהיו ג' טפחים בין זרעוני ערוגה אמצעית לזרעוני ערוגה של קרנות. ומסיק [שם] דאפי' אינו ממלא הערוגה משתי רוחותיה צריך שתהא בחורבה גזירה שמא ימלא.
ומקשה הספר והלא אפי' ימלא הקרנות אין כאן עירבוב שמאחר שקרנות ערוגה אמצעית באות כנגד ריבוע אותה שבביבותיה יש שם היכירא גדולה שהן כעין ראש תור באלכסון כראש חשוד וניכר שאין הערוגות כאחד. ומתיר שם כמסכת כלאים [פרק שלישי] בעניין זה בלא הרחקה שלש טפחים ומתרץ אין היתר ראש תור בדבר קטן כמו מערוגה לערוגה אלא דווקא בשדה גדולה נוהג זה ההיתר. עכ"ל.
ומפרש שם במסכת כלאים כל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכל מין ירקות נזרעים בערוגה. פירוש שאסור לזרוע בערוגה מיני זרעים. ובעניין זה מפני שהן נראין כלאים אבל מיני ירקות הואיל ואין דרך בני אדם לזרוע מהן אלא מעט מעט מותר חמשה כערוגה ששה כאשר בארנו.
ובשבת [דף פ"ה] בשמעתין דערוגה גבי חמשה בשיתא לא ינקי, אבל פחות משיתא ינקי פי' רבינו שלמה שם ואע"ג דלעניין כלאים היכרא בעלמא בעינן, דלא חיישינן ליניקה אפי' בכלאי הכרם [בפ' לא יחפור דף כ"ו וע"ש בתו' בד"ה אח' גפנים ובפירו' רש"י בדף י"ח] כדתנן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן אע"פ שיונקין מתחת הקרקע וכל שכן גבי כלאי זרעים דלא חיישינן ליניקה כדתנן גבי ראש תור לקמן [היינו שם בפ' רבי עקיבא] בשמעתין מיהו הפרשת זרעוני גינה דלא ליהוו ערבוב ליכא היכירא בפחות משיעור יניקה.
שנינו בפ"ג דכלאים הנוטע שתי שורות של קישואים ושתי שורות של דילועין ושתי שורות של פול המצרי מותרין פירוש [בפי' ר"מ שם] ויעשה תלם בין מין ומין אבל לא יזרע שורה אחת של קישואין ושורה אחת של דלועין ושירה אחת של פול המצרי אע"פ שהתלם מבדיל בין כל מין ומין מטני שמינין אילו עלין שלהם ארוכין ונמשכין ומסתברין ואם זרען שורה בצד שורה יתערב הכל ויראו כנזרעין בערבוביה.
עוד שנינו שם נוטע אדם קישו' ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוט' לצד זו.
שנינו בכלאים הרחקה בין תבואה לתבואה בית רובע, וירק בירק ששה טפחים, תבואה בירק וירק בתבואה בית רובע, ובית רובע הוא כעשר אמות וחצי אמה על עשר אמות וחצי אמה,
שלשה חלוקין יש בהרחקת מין זה מהרחקת מין אחר בירק, כי מה ששנינו ירק בירק ששה טפחים זהו בין שתי שורות, ופירש רבינו שמשון [שם] שצריך רוחב ששה טפחים על פני כל אורך השורות. ורבינו משה כתב [בהלכות כלאים] שאין צריך רק ו' טפחים על ו' טפחים מרובעות וכן משמע קצת לשון התוספתא [בכלאים] ומביאה בפי' רבי עקיבא [דף פ"ה] עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים בין מן האמצע בין מן הצד ורואין אותה כטבלא מרובעת, אמנם רבינו שלמה ורבינו יצחק [בתו' שם] פירשו שם עבודת ירק בירק אחר כמה שיעור עבודתו להרחיק חברו ממנו ששה טפחים לה' זרעונים.
החלוק השני בכלאים היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע באותה שדה שורה של ירק אחר. רבי עקיבא אומר אורך ו' טפחים ורוחב מלואו. פירש רבי' שמשון ו' על ו' בריבוע אע"פ שאינו מפסיק על פני כל אורך השורו' ורבינו משה פירש [שם ובמיימו' דלעיל] רוחב מלואו כלו' רחבו כעומקו, ר' יהודה אומר טפח על פני כל הגבול, ונראה שהלכה כרבי יהודה שסתם התלמוד מביא דבריו לראיה.
בפר' ר' עקיבא [דף פ"ה] הדין הג' בערוגה שאין שם לא שדה שלם ולא שורו' שלמות כי אם מעט מכל מין יכול לעשות ה' זרעונין בערוגה ששה [בכלאים] היה בין שני המינין גדר גבוה י' טפחים או חריץ עמוק י' טפחים או אילן שהוא מיסך על הארץ זה סומך מכאן וזה סומך מכאן.
היינו כרבי יוסי ור"ש שאמרו אין אדם מקדש וכו' בפ"ז דכלאי' דפסק שמואל ורב אח' משמיה דרב כוותייהו בפ' הערל [דף פ"ג] בד"א שצריך הרחקה או דבר המבדיל כשזרע בתוך שדהו אבל אם היתה שדהו זרועה חיטין מותר לחברו לזרוע בצדה שעורין שנ' שדך לא תזרע כלאים אין האיסור אלא למי שזרע שדהו כלאים ולא נאמר הארץ לא תזרע כלאים.