מצוה:לא לזמור או לעסוק בעבודת האילנות בשביעית
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה אלא מדרבנן •
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
(ויקרא כה, ד)
שהזהירנו מעבודת אילן בשני שביעית. והוא אמרו יתעלה וכרמך לא תזמור.
ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות. לשון ספרי הזרע והזמיר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה זרע וזמיר מיוחדים שהן עבודה בארץ ובאילן.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת שביעית.
הערות
קישורים
שלא נעשה עבודה גם באילנות בשנה השביעית, שנאמר (ויקרא כה, ד): "וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר". ולשון ספרא: הזרע והזמיר, פירוש לא תזרע ולא תזמור, בכלל היו. כלומר בכלל שביתה היו, שכבר אמר (שם, ב) "ושבתה הארץ" וכן (שם, ה) "שנת שבתון יהיה לארץ". ולמה יצאו? להקיש אליהם, מה זרע וזמיר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן וכו', כדאיתא התם.
ענין מצוה זו כמצוה הקודמת. וקצת פרטיה כתבתי גם כן בפרשת אם כסף תלוה (מצוה פד), תראנו משם.
המשך הלכות שמיטה (ראו מצוה רס"ו)
שנינו בתרומה [דף ס"ט] הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שישראל חדושין על השביעית וא"ת בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי. החורש שדהו או נרה או זבלה בשביעית כדי שתהא יפה לזריעה במוצאי שביעית, קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית אבל אם מת בנו זורעה כדמסקי' במ"ק [דף י"ג] שנינו בשביעית [דף ל"ח ומה שכתב משדה חבירו וכולי בירושל'] בראשונה היו אומרים מנקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו והוא שיטול הגס הגס כדי שלא יתכוין לנקות הארץ אבל משדה חבירו נוטל בין גם בין דק. משרבו עוברי עבירה שמתכונין לנקות ואומרים הגס אנו נוטלין, אסרו שלא יטול אדם כלום משדהו אלא מתוך שדה חבירו, והוא שלא ילקט בטובה שלא יאמר לו ראה כמה טובה עשיתי לך שהרי נקיתי לך שדך [בירושלמי דלעיל]. הייתה בהמתו עומדת בתוך שדה מלקט ומבי' לפניה שבהמתו מוכחת עליו, וכן אם הייתה שם כירתו מלקט הכל ומדליק שכירתו מוכחת עליו.
עבודת הארץ בשנה השישית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני מפני שהוא מתקנה לשביעית ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה וגזרו חכמים שלא יהא חורשין שדה אילן בערב שביעית בזמן המקדש אלא עד עצרת ושדה לבן עד הפסח ובזמן שאין ב"ה קיים מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה כדאמרינן בפ"ק דמ"ק [דף ג' וד' כל הסוגיא סו"ס] רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים האלו והתירום דקסברי כי גמירי הלכה בזמן שבית המקדש קיים אבל האידנא לא, אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהא אחר הקליטה שלשים יום קודם ראש השנה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות כרבי יוסי ור"ש שהלכה כמותן לגבי רבי יהודה החולק עליהם בשביעית [דף ל"ו] ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו נמצאת אומר [בר"ה דף י"ב] שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה מ"ד יום יקיים פחות מכן יעקור, [בירושלמי דשביעית] ואם לא עקר הפירות מותרין, [שם] ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור שנינו בשביעית [דף ל"ה] עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה אף בזמן בית המקדש ודבר זה הל"מ [במ"ק דף ג'].
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.