מצוה:לא להטות משפט גר או יתום
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה.
(דברים כד, יז)
שהזהיר השופט מהטות משפט הגרים והיתומים. והוא אמרו יתעלה "לא תטה משפט גר יתום" (דברים כד, יז).
והנה כבר התבאר שמי שיטה משפט אחד מישראל, עובר בלאו אחד והוא אמרו "לא תעשה עול במשפט". ואם הטה משפט גר עובר בשני לאוין, ואם היה גר יתום עובר בשלושה לאוין.
שנמנע הדיין מהעלים עין להטות דין הגר או היתום, ועל זה נאמר "לא תטה משפט גר יתום וגו'" (דברים כד, יז). בענין הטית משפט כתבתי למעלה בסדר קדשים (מצוה רלג) ומשפטים (מצוה פא) הצריך לפי ענין הספר, וקחנו משם.
והעובר על זה והטה משפט הגר עובר בשני לאוין: האחד זה הנזכר בכאן, והשני על "לא תעשו עול במשפט" הנזכר בסדר קדשים תהיו (ויקרא יט טו). ואם היה גר ויתום עובר בשלשה, אחד משום גר ואחד משום יתום שנזכרו בכאן, ואחד משום לא תעשו עול במשפט. ועיקר האזהרה בזה אין ספק שהיא על האנשים שהם בעלי המשפט, ומכל מקום הנשים בכלל האסור הן.
כל המטה משפט אחד מישראל, עובר בשני לאוין: "לא תעשו עוול במשפט" (סמ"ג לאו רה) ו"לא תטה משפט" (דברים טז, יט).
ואם היה אביון – עובר בשלושה לאוין, שנאמר "לא תטה משפט אביונך בריבו" (שמות כג, ו).
ואם היה גר – עובר בארבעה לאוין, שנאמר "לא תטה משפט גר" (דברים כד, יז).
ואם היה יתום – עובר בחמישה לאוין, שנאמר "משפט גר יתום" (שם).