מצוה:לא להחזיר את הגרושה משנישאת לאיש אחר
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
(דברים כד, ד)
הזהיר האדם מהחזיר את גרושתו אחר שנישאת לזולתו, והוא אמרו "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הטמאה" (דברים כד, ד).
והעובר על לאו זה לוקה. והתבארו משפטי מצוה זו במקומות מיבמות.
שנמנענו מלהחזיר האשה אחר שגרשנוה ונישאת לאחר, ודווקא נישאת או נתארסה, אבל זנתה אחר שגרשה מותר להחזירה, ועל זה נאמר "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה" (דברים כד, ד). וזה ידבר אחר שנישאת לאחר, כמו שאמר תחילה והלכה והייתה לאיש אחר, דאילו קודם שתינשא מותר להחזירה, וגם ראוי לעשות כן אם אינה רשעה.
משרשי המצוה. כדי להרחיק כל עניין הזימה וכל הדומה לו. וכבר כתבתי בסדר אחרי מות (מצוה קפח) ובלאו דלא תנאף בסדר וישמע יתרו (מצוה לה), ריבוי הנזקים שהן בזימה, וידוע הדבר, וכעין זימה היא להיות אשה יוצאת מן האחד ומשמשת לאחרים ואחר כך לשוב אל הראשון.
דיני המצוה. במקומות מיבמות.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, שעליהן באה האזהרה שלא להחזירן, ומכל מקום גם הנשים בכלל האסור, אף על פי שעיקר הלאו לאנשים. והרמב"ן זכרונו לברכה (בספהמ"צ לאוין שי"א) ימנה בזה הכתוב שני לאוין, האחד שלא להחזיר הגרושה אחר שנשאת, והאחד שלא יבוא הבעל על אשתו אחר שזנתה בעודה תחתיו.
המגרש את אשתו, בין מן האירוסין בין מן הנשואין, והלכה ונשאת לאחר או נתארסה לו – אסורה לחזור לראשון, שנאמר "והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה". כך אומרים חכמים (יבמות יא:) ומה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות אשה המזנה תחת בעלה שנאסרה על בעלה ולוקה על לאו זה. ורבי יוסי בן כפור אומר: [שם] מן הנישואין אסורה, מן האירוסין מותרת, דכתיב "אחרי אשר הוטמאה".
והלכה כחכמים כמו שאומר התלמוד בגיטין [דף פ"ט]: יצא עליה קול שנתקדשה לראשון ובא אחר וקדשה קידושי תורה – מגרש ראשון ונושא שני. אבל מגרש שני ונושא ראשון – לא, שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא. הרי למדת שאפילו מן האירוסין לאירוסין אסורה לחזור לו. ודווקא בקידושין, אבל זינתה מותרת לחזור לו כדמוכח בסוטה [דף י"ח]. עוד אומר [בגיטין דף פ"ט] יצא עליה קול מזה ומזה, אמר אמימר מותרת לשניהם, כלומר אף מגרש שני ונושא ראשון.
[בתוס' שם ד"צ] מעשה אירע בגט שיצא עליו קול של פסול והצריך רבינו יעקב גט אחר מפני הלעז. ודקדק מכאן שאינה צריכה להמתין שלשה חדשים אחר גט שני, כיון שאינו בא אלא להפסיק הקול, כמו שלא החמירו כאן לחוש משום מחזיר גרושתו מן האירוסין לאוסרה לראשון הואיל ואין כאן אלא קול.