מצוה:לא להוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
(דברים כו, יד)
הזהירנו מהוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה. והוא אמרו ולא נתתי ממנו למת.
ולשון ספרי ולא נתתי ממנו למת שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין, וכל זמן שיוציא ממנו דבר יאכל כנגדו, כמו שהתבאר במקומו. ואמנם זכר המת לחזוק, כאלו יאמר ואע"פ שהוא מצוה לא הוציא בה מעות מעשר שני אלא במזון לבד, כמו שאמר ונתתה הכסף וגו' שאם הוציאהו בזולת המזון כאילו הוציאהו למת שאין תועלת לו בזה.
הערות
רמב"ן לא הביא מצוה זו במניין המצוות.
קישורים
שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאינם מאכילה ושתייה
שלא להוציא דמי מעשר שני אלא בצרכי אכילה ושתיה, ועל זה נאמר (דברים כו יד) ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול יי אלהי, כלומר, לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקים את הגוף.
בשרש מצות מעשר שני שכתבתי בסדר ראה אנכי (מצוה תעג) תבין טעם הענין, למה נצטוינו שלא להוציאו כי אם בצרכי אכילה ושתיה, ולא נוכל להוציאו אפילו לקנות בו כלי כסף וזהב או עבדים ושאר הדברים, וקחנו משם.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה [1], שמתר להוציאו בדברים שיסוך גופו בהם, שהסיכה בכלל אכילה ושתיה, דכעין מזון היא, לחזק הגוף ולהועילו. ומה שאמרו [2], שאסור להוציא דמיו בשום דבר אחר, חוץ מאכילה ושתיה וסיכה, ואפילו יהיה דבר מצוה. ולשון ספרי שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין. ואמרו זכרונם לברכה [3], שכל זמן שהוציא ממנו כלום לשום דבר, חוץ מאכילה ושתיה וסיכה, שתשלום זה הוא שישלם מעות כנגדן ויאכל מהן בירושלים צרכי סעדה, ומן הדומה דכיון שיש בו תשלומין אין בו חיוב מלקות. ויתר פרטיה מבוארין במסכת מעשר שני.
ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית, כי אז היו לנו מעשרות דאוריתא. והעובר על זה והוציא בזמן ההוא מעות מעשר שני בשום דבר, חוץ מאכילה ושתיה וסיכה עבר על לאו, ומשלם מכיסו דמים כמותם, ולוקח מהם צרכי אכילה ואוכלן בירושלים כמו שאמרנו.
מצוות רנט–רסד: הלכות מעשר שני
ואסור להוציאו בשאר צרכיו כגון שיקח בו כלים או עבדים או בגדים וקרקעות שנאמר לא נתתי ממנו למת כלומר לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף ואם הוציא ממנו בשאר דברים אפי' בדבר מצוה כגון שלקח ממנו ארון ותכריכין למת מצוה הר"ז אוכל כנגדן בתורת מעשר כמו ששנינו בפ"ק דמעשר שני, שנינו בפ' ב' דמעשר שני [שם] אוכל דבר שדרכו ליאכל ושותה דבר שדרכו לשתות וסך דבר שדרכו לסוך ולא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן [בפ' י"א דתרומו'] ולא יסחוט את הפירו' להוציא מהם משקין חוץ מזתים וענבים בלבד, בקידושין [דף נ"ד] מסקינן כר"מ שאומ' מעשר שני ממון גבוה הוא שנ' לה' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה אא"כ נתן לו הטבל והמקבל מפריש המעשר, [שם דף נ"ג] ואין מקדשין בו את האשה, ואין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו כמו ששנינו בתחילת מעשר שני ומפרש בירושלמי [שם] כיצד אין ממשכנים אותו לא יכנס לביתו וימשכננו מעשר שני שלו, עבר ומשכן מוציאין אותו מידו, כיצד אין מחליפין אותו לא יאמר לו הא לך יין מעשר ותן לי שמן מעשר אבל אומר לו הא לך יין, שאין לי שמן ואם רצה חברו ליתן לו שמן מותר שהרי לא החליף עמו אלא הודיעו שאין לו ואם רצה הלה ליתן יתן, [במשנה וירוש' דלעיל] וגם אין שוקלין כנגדן אפי' דינרי זהב ואפי' לחלל עליהם מעשר שני אחד כמו שמפרש הטעם בפ' במה מדליקין [דף כ"ב] גזרה שמא לא יכוין משקלותיו ויניח הדינרים בחוליהן ונמצא שבזה מעשר שני שלא לצורך [בתוספת' ריש מעשר שני] וכן מעות מעשר שני אין שוקלין כנגדן ולא מוכרין אותן ולא מחליפין אותן ולא יתנם לשולחני להתנאות בהן ולא ילוה אותן להתגדל בהן ואם הלוון שלא יעלו חלודה מותר, תניא בירושלמי [רפ"ג דדמאי] שאין פורעין מהן המלוה ואין משלמים מהן תגמולין ואין פוסקין מהן צדקה בבית הכנסת אבל משלמין מהן דברי' של גמילות חסדים וצריך להודיע וכן בפירות שביעית וכן ראיתיה בתוספת' דשביעית [פ"ו]
הרי יש כאן שש מצוות לא תעשה:
- א. שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם,
- ב. שלא לאכול מעשר תירוש חוץ לירושלם,
- ג. שלא לאכול בטומאה,
- ד. שלא לאכול מעשר יצהר חוץ לירושלם,
- ה. שלא לאכול באנינות,
- ו. שלא להוציא דמיו בשאר צרכי בני אדם חוץ מאכילה ושתייה וסיכה.
אם נחסר אלו השני לאוין מטעם דמשמע בפ' הערל [דף ע"ג] שאינו לאו ואולי שניהם יוצאים ממקרא שנ' במעשר שני ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת, ומלשון שמחת יש לאסור אונן כעין שמצינו בביכורים [בפ"ב דמסכ' בכורים דפ"ד ע"א בפי ר"מ] ולאסור שאר צרכים שכל הפרשה מדברת בצרכי אכילה וכיוצא בה ואינן כי אם באזהרת עשה, נמנה לא תבשל גדי שלישי לאיסו' הנאה ולא נכלול אותו בכלל האכילה כאשר כללנו, ונמנה שלא לאכול בשר פסולי המוקדשין שהוטל בהן מום בכוונה שנ' לא תאכל כל תועבה ומנאו רבי' משה [בספר מניין המצות סימן ק"מ] ואין נראה לי למנות זה הלאו שאין זו דרשה גמורה שהרי בפר' כל פסולי המוקדשין [דף ל"ד] משמע גבי בכור שהטילו בו מום שלא ישחוט עליו משום קנס ולי נראה למנות שלא יאכל ערל במעשר דגרסינן בפ' הערל [דף ע"ד] מניין לערל שאסור במעשר נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר מה ממנו האמור בפסח ערל אסור בו אף ממנו האמור במעשר ערל אסור בו ולא כמו שביארנו למעלה מלשון קדש. [בפ' טבול יום דף ק"א]
ולאו שני שלא לאכול קדשי מזבח באנינות שנ' ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' וא"ת שזה אינו לאו אלא איסורו יוצא ממה שנאמר בקדשים למשחה לגדולה כדרך מלכים, נמנה הא דגרסינן בירושלמי דסנהדרין בפ' אחד דיני ממונות וגם בגמרא מביאה [שם בדף ל"ג] העד שהעיד בדיני נפשות לא ילמד באותו הדין לא זכות ולא חובה שנ' ועד אחד לא יענה בנפש למות ומקרא יתר הוא לדרשה זו שהרי כבר נאמר לא יקום עד אחד באיש וכן פירוש המקרא העד שהעיד בנפש למות לא יענה אחר כך לא זכות ולא חובה אלא יעיד וישתוק אבל בדיני ממונות מלמד זכות וחובה.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.