מצוה:לגאול בית בעיר עד שנה ממכירתו (ולא ביובל)
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
כט וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ.
ל וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא [לוֹ] חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל.
(ויקרא כה, כט-ל)
היא שצונו שיהיה פדיון לקרקעות הנמכרים תוך חומת המדינה עד תום שנה לבד, ואחר השנה יתקיים לקונה ולא יצא ביובל. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו "ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה".
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בערכין. ואינה נוהגת אלא בארץ.
שיהיה פדיון הנחלות שהן תוך העיר המקפת חומה עד השלמת שנה אחת, ואחר השנה תהיה בחזקת הקונה אותן ולא יהיו חוזרות ביובל, שנאמר "ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה וגו'" (ויקרא כה, כט). כבר כתבתי למעלה (מצוה שמ) שענין היות בית בעיר חומה נחלט לשנה מצד חיבת הארץ הוא, כדי שישתדל המוכרה לגאול אותה מהרה.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ערכין לא א) שהמוכר יכול לגאלה בכל עת שירצה תוך שנה, וכשפודה אותה נותן לו כל הדמים שקבל במכירתה ואינו מנכה לו כלום מחמת הזמן שדר בה, ואף על פי שבעלמא אסור, דהיינו צד אחד ברבית, התורה התירתו כאן, כדאיתא במסכת ערכין (שם). ושאר הקרובים אין פודין אותה אלא המוכר בעצמו, זהו דעת הרמב"ם זכרונו לברכה, ולא נראה כן בקדושין (כא א) ואינו לוה וגואל, אלא ימכר נכסים אחרים אם יש לו ויגאלנה, או אם רוח מעות או נתנו לו יכול לגאלה בהם ואינו גואל אותה לחצאין, כלומר שיפרע לו קצת המעות בפעם [אחת וקצתן בפעם] אחרת, כמו שאמרו זכרונם לברכה בקדושין פרק קמא (כ ב). ואם מת הלוקח תוך שנה פודה אותה מיד בנו. ואם מת המוכר פודה אותה גם כן בנו של מוכר מיד הלוקח. ויתר פרטיה, במסכת ערכין.
ונוהגת בארץ ישראל בזכרים ונקבות, בזמן שהיובל נוהג.
"ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה, והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה, וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו, לדורותיו, לא יצא ביובל" (ויקרא כ"ה, כ"ט-ל').
עיקר המצוה זו במסכת ערכין [בדף ל״ב ודצריך להקיפו תחילה בדף ל״ג] ושם מפרש כי אין המקום נקרא עיר חומה אלא נחשבין בתים שבו כבתי החצרים עד שיהיו בו שלשה חצרות או יותר וכל חצר מהם שני בתים או יותר ויקיפו אותו תחילה בחומה ואח״כ יבנו החצרות בתוכו.
ואין סומכין אלא על עיר חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ. כיצד עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושע את הארץ? אעפ״י שהיא מוקפת עכשיו, הרי היא כבתי החצרים. ועיר שהיתה מוקפת חומה מימות יהושע אע״פ שאינה מוקפת עכשיו, הרי היא כמוקפת. וכיון שכלו בחורבן בית ראשון בטלה קדושה ערי חומה שהיתה בימי יהושע כיון שעלה עזרא בביאה שנייה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע. מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלים וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלין וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר. וכן יהיה לעתיד לבא בביאה שלישית כשיכנסו לארץ שנ׳ והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשת. מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך אתה נוהג בה כל הדברים האלו, אף ירושתך אתה נוהג בה כל הדברים האלו.
כדאיתא בערכין [דף ל״ב] והיתה גאולתו וגו׳ לפי שנאמ׳ בשדה שיכול לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה ובתוך שתי שנים אינו יכול לגאלה [כדאמר שם דף כ״ט] הוצרך לפרש בזה שהוא חילוף אם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה לאחר מכאן אינו גואלה ומה שאמר [שם דף ל״א] ימים תהיה גאולתו שנה שלמה קרוי ימים וכן תשב הנערה אתנו ימים ואם היתה שנה מעוברת אינה לצמיתות עד סופה שנא׳ עד מלאת לו שנה תמימה להביא חדש העיבור. [כך משמע שם דף ל״ג בתוספתא פ״ה]
הגואל בתי ערי חומה נותן כל הדמים שלקט ואינו גורע ללוקח כלום ואין הקרובים פודין אותו כן מסיק רב ששת בקידושין [דף כ׳ וכ״א כל הסוגיא] אלא המוכר עצמו אם השיגה ידו וגם מוכר מנכסיו לפדותו מה שאין כן במוכר שדה אחוזה כאשר נתבאר בסמל״ת [ל״ת ר״ה] אבל לא ילוה ויגאל ולא יגאל לחצאין כמו בשדה אחוזה אליבא דרבנן מכר בית ערי חומה והגיע היובל בתוך שנת המכר אינו חוזר ביובל אלא יהיה ביד הלוקח עד שירצה המוכר לגאול עד מלאת לו שנה תמימה לו לצמיתות. [סוכה דף ג׳]
בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו נחלט כבתי ערי חומה ובירושלים אין הבית נחלט בה ובתי ערי החצרי׳ אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאולה תהיה לו וביובל יצא בתי החצרים הם עיירות פתוחות מאין חומה על שדה הארץ יחשב הרי הם כשדות שנגאלים עד היובל ויוצאים ביובל לבעלים אם לא נגאלו גאולה תהיה לו מיד אם ירצה ובזה יפה כחו מכח שדות שהשדות אינן נגאלות עד שתי שנים. גרסינן במסכת ערכין [דף י״ח] תנו רבנן שנה האמורה בקדשים ושנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים ויום אחד שבשדה אחוזה ושש שנים שבעבד עברי ושבן ושבבת לערכין כולם מעת לעת.