מצודות על ירמיהו ד יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מצודות על ירמיהופרק ד' • פסוק י"א | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ירמיהו ד', י"א:

בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יֵאָמֵ֤ר לָעָם־הַזֶּה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ר֣וּחַ צַ֤ח שְׁפָיִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר דֶּ֖רֶךְ בַּת־עַמִּ֑י ל֥וֹא לִזְר֖וֹת וְל֥וֹא לְהָבַֽר׃


 

מצודת דוד

"לא לזרות" - לא יבוא הרוח לזרות המוץ מן הגורן ולא לנקות את התבואה מן העפר ר"ל לא יבוא לטובה כ"א לרעה

"בעת ההיא" - בעת בא הפורענות יאמר לעם וגו' הנה רוח יבש סוער במקומות גבוהות אשר במדבר שמטאטא ומכבד הכל הואיל ואין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו והרוח הזה יבוא דרך בת עמי לטאטא את כולם ללכת גולה 

מצודת ציון

"צח" - ענין יובש כמו צחה צמא (ישעיהו ה)

"שפיים" - מקומות גבוהות

"בת עמי" - עדת עמי וכן בת בבל (תהלים קלז)

"לזרות" - ענין פזור וזריקה וכן ואזרם במזרה (לקמן טו)

"להבר" - מלשון ברור ונקי