תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

רוח חסרת תועלת

אנשי הרוח בעם ישראל צריכים להוציא מעם ישראל את הרוע. כאשר הם אינם ממלאים את תפקידם, ה' מביא רוח אחרת, קשה יותר, שתעשה את העבודה.

הנביא ירמיהו התלונן רבות על כך שהנביאים האחרים, הטוענים שיש בהם רוח ה', אינם מוכיחים את בני ישראל על מעשיהם הרעים, ואינם מזהירים אותם מפני הפורענות:

(ירמיהו ד י): "ואמר 'אהה ד' ה', אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר 'שלום יהיה לכם', ונגעה חרב עד הנפש!'"

השא השאת = הרגעת אותם, כביכול, בכך שאפשרת לנביאי השקר להתנבא ולהגיד לבני ישראל "שלום יהיה לכם";

ונגעה חרב עד הנפש = אך האמת היא שאין כל שלום, חרב המלחמה כבר מונחת על צווארנו.

רוח הנבואה היא נעימה ועדינה אך חסרת תועלת:

(ירמיהו ד יא): "בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם: רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי, לוא לזרות ולוא להבר"

צח = נקי.

רוח צח... במדבר = במדבר, הרוחות החזקות נושאות עמן חול; הרוחות הצחות, שאין בהן חול, הן רוחות חלשות ועדינות.

שפיים = מקומות גבוהים או מקומות מיושבים או מקומות שקטים ומבודדים .

רוח צח שפיים במדבר = רוח נקיה, שקטה ועדינה, הנושבת במקומות המיושבים והשקטים במדבר.

דרך = הרגל ומנהג .

דרך בת עמי = התנהגותם של בני ישראל.

רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי = כמו רוח עדינה ונעימה הנושבת במקומות השקטים במדבר, כך רוח הנבואה המתנבאת על התנהגותם של בני ישראל.

לזרות = לפזר את המוץ כך שרק הגרעינים נשארים .

להבר = לברור, להוציא את הגרעינים מתוך הפסולת.

לא לזרות ולא להבר = הרוח העדינה והנעימה אינה מועילה לניקוי התבואה, לא לזריה ולא לברירה; והנמשל: הנבואות העדינות והנעימות של הנביאים, על דרכם והתנהגותם של בני ישראל, אינן מועילות לסלק את הרוע ואינן מועילות לבחור את הטוב בעם ישראל.

במקום רוח הנבואה תבוא רוח אחרת:

(ירמיהו ד יב): "רוח מלא מאלה יבוא לי, עתה גם אני אדבר משפטים אותם"

מלא = חזק;

רוח מלא מאלה = רוח חזק יותר מהרוחות המשמשות לזריה ולברירה;

עתה גם אני אדבר משפטים אותם = עד עכשיו דיברו רק הנביאים המרגיעים המבטיחים שלום; מעכשיו גם אני, ירמיהו, אדבר איתם, אבל הדיבור שלי יהיה במשפטים קשים וכואבים.

הרוח כאן היא רוח הנבואה החזקה והכואבת של ירמיהו, המנבא פורענות; ובפסוק הבא היא משל לאויב, התוקף את ישראל כמו סופה:

(ירמיהו ד יג): "הנה, כעננים יעלה, וכסופה מרכבותיו, קלו מנשרים סוסיו; אוי לנו כי שדדנו!"הרוח העדינה והנעימה של נביאי השקר, המנבאים "שלום יהיה לכם", אינה מועילה לנקות את הרע מעם ישראל; רוח הנבואה של ירמיהו היא קשה וכואבת ומנבאת פורענות; אך אם גם הרוח הזאת לא תועיל, תבוא רוח חזקה עוד יותר - רוח מלחמה של אויב אכזר.

פירושים נוספים

רוח צח שפיים במדבר

1. פירשנו שהכוונה לרוח נקיה, עדינה ונעימה, המרעננת את יושבי המדבר, והיא משל לנבואה העדינה מדי של נביאי השקר.

2. גם מלבי"ם פירש שהרוח היא משל לנבואה שאינה מועילה, אלא שהוא פירש: רוח צח = רוח הנושבת ביום צח ונקי, שאינה מועילה לפזר את העננים (" להבר "); שפיים במדבר = רוח הנושבת במדבר, שאינה מועילה לזרות תבואה כי במדבר אין תבואה.

• אולם, לא הצלחתי להבין איזו תועלת יש בפיזור העננים, והרי דווקא במדבר העננים מועילים - הם נותנים צל.

3. ויש שפירשו צח = צחיח = יבש; ולפי זה הכוונה לרוח יבשה, הנושבת במקומות הגבוהים במדבר, שהיא חזקה במיוחד (ראו דעת מקרא ועוד) . לפי זה יש לפרש את המשך הפסוק הפוך: לא לזרות ולא להבר = הרוח החזקה אינה מועילה לזרות את התבואה או לברור אותה, כי היא מעיפה גם את הגרעינים יחד עם המוץ. לפי זה, כל שלושת הפסוקים מדברים על רוח של פורענות ומלחמה.

• אולם, לפי זה לא ברורה המשמעות המעשית של המשל, לא ברור מדוע הנביא האריך כל כך בתיאור רוחות המלחמה. נראה לי יותר כפי שכתבתי, שהפסוקים מדברים על רוחות שונות - רוח נבואה שאינה מועילה, ורוח מלחמה שממלאת את מקומה.

לא לזרות ולא להבר

מה ההבדל בין לזרות ובין להבר ? מה המשל ומה הנמשל?

1. פירשנו לזרות = לסלק את הפסולת, להבר = לבחור את הגרעינים; והם שני הצדדים של תיקון המעשים - סור מרע ועשה טוב .

2. ויש שפירשו: לזרות = לסלק את הקליפות הקלות והעדינות, להבר = לסלק את הקש הכבד יותר, שעבורו דרושה רוח חזקה יותר; ומשמעות הפסוק היא "הרוח לא תהיה בעוצמה המועילה לזריה וגם לא בעוצמה המתאימה לברירה" (דעת מקרא) .

פסוקים נוספים

• רעיון דומה בספר הושע: כשאחדות ישראל מונעת תיקון, התיקון בא מהגויים .