מצודות על יונה ב ז
<< | מצודות על יונה • פרק ב' • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לְקִצְבֵ֤י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם וַתַּ֧עַל מִשַּׁ֛חַת חַיַּ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃
מצודת דוד
לקצבי הרים – לאחרית ההרים התקועים בים, והוא קרקעית הים:
ירדתי – בהיותי במעי הדגה:
הארץ בריחיה – רצה לומר: חשבתי שהארץ הבריחה בריחיה כנגדי עד עולם, כי לא אשוב אליה, כאילו סגרה את עצמה בבריחים:
ותעל – אבל הואיל וקיימתני כל הימים הללו, אקווה שתעל חיי משחת הקבר, הוא בטן הדגה:
מצודת ציון
לקצבי – עניין אחרית וסוֹף, והוא מלשון "ויקצב עץ" (מ"ב ו):
בעדי – כנגדי, וכן: "וסגרת הדלת בעדך" (שם ד):
משחת – עניין בור וחפירה, כמו: "בשחתם נתפש" (יחזקאל יט):
"בריחיה" - מלשון בריח והוא כעין מטה ההושם לרוחב השער לסגרו