מצודות על זכריה ה ט
<< | מצודות על זכריה • פרק ה' • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וָאֶשָּׂ֨א עֵינַ֜י וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּה֩ שְׁתַּ֨יִם נָשִׁ֤ים יֽוֹצְאוֹת֙ וְר֣וּחַ בְּכַנְפֵיהֶ֔ם וְלָהֵ֥נָּה כְנָפַ֖יִם כְּכַנְפֵ֣י הַחֲסִידָ֑ה וַתִּשֶּׂ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣אֵיפָ֔ה בֵּ֥ין הָאָ֖רֶץ וּבֵ֥ין הַשָּׁמָֽיִם׃
מצודת דוד
"שתים נשים" - הן מרמזות על בבל וכשדים.
"יוצאות" - מן השמים.
"ורוח וגו'" - כאלו הרוח קשור בכנפיהן להוליכן מהר. וכנפיהן היו רחבות וארוכות ככנפי החסידה. והן נשאו את האיפה עם האשה אשר בתוכה, והיו מוליכות אותה באויר בין הארץ בין השמים, רוצה לומר: הם הגלו את יהודה מאז. וכונת הרמז היה על אלו שנשארו בבבל ולא עלו לארץ ישראל, וכאשר יאמר למטה.
מצודת ציון
"החסידה" - שם עוף.
"ותשנה" - כמו ותשאנה באלף.