מפרשי רש"י על ויקרא יד מ
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק י"ד • פסוק מ' | >>
• ד • ו • ח • ט • י • יא • יב • יג • טז • כ • כא • כג • כח • לה • לו • לז • מ • מא • מג • מד • מו • מט • נז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְחִלְּצוּ֙ אֶת־הָ֣אֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בָּהֵ֖ן הַנָּ֑גַע וְהִשְׁלִ֤יכוּ אֶתְהֶן֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃
רש"י
"וחלצו את האבנים" - כתרגומו וישלפון יטלום משם כמו (דברים כה) וחלצה נעלו ל' הסרה
"אל מקום טמא" - (ת"כ) מקום שאין טהרות משתמשות שם למדך הכתוב שהאבנים הללו מטמאות מקומן בעודן בו
רש"י מנוקד ומעוצב
וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "וִישַׁלְּפוּן"; יִטְּלֵם מִשָּׁם, כְּמוֹ: "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ" (דברים כה,ט), לְשׁוֹן הֲסָרָה.
אֶל מָקוֹם טָמֵא – מָקוֹם שֶׁאֵין טָהֳרוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת שָׁם; לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהָאֲבָנִים הַלָּלוּ מְטַמְּאוֹת מְקוֹמָן בְּעוֹדָן בּוֹ (ספרא שם, פרק ד,ד).
מפרשי רש"י
[כט] בעודם בו. אבל אם אינם בו - אינם מטמאים את מקומם, דקרקע עולם אינה מקבלת טומאה (נידה ריש נח.), אבל בעודם בו - המקום מטמא, כמו בית המנוגע, דכל הנכנס בו טמא מפני שהנגע בבית בו. וכן בעוד שהאבנים אשר הנגע בם במקומם, מטמא המקום בשביל הנגע שיש באבנים: