מפרשי רש"י על דברים כ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


| מפרשי רש"י על דבריםפרק כ' • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ה • ט • י • יא • יז • יח • יט • כ • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים כ', א':

כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗ךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃


רש"י

"כי תצא למלחמה" - סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן לו' לך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה ד"א לומר לך אם עשית משפט צדק אתה מובטח שאם תצא למלחמה אתה נוצח וכן דוד הוא או' (תהלים קיט) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי

"על איבך" - יהיו בעיניך כאויבים אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך

"סוס ורכב" - בעיני כולם כסוס א' וכן הוא או' (שופטים ו) והכית את מדין כאיש א' וכן הוא אומר (שמות טו) כי בא סוס פרעה

"עם רב ממך" - בעיניך הוא רב אבל בעיני אינו רב


רש"י מנוקד ומעוצב

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה – סָמַךְ הַכָּתוּב יְצִיאַת מִלְחָמָה לְכָאן, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְחֻסַּר אֵבָר יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה (ספרי קצ). דָּבָר אַחֵר, לוֹמַר לְךָ: אִם עָשִׂיתָ מִשְׁפַּט צֶדֶק, אַתָּה מֻבְטָח שֶׁאִם תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה אַתָּה נוֹצֵחַ; וְכֵן דָוִד הוּא אוֹמֵר: "עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעוֹשְׁקָי" (תהלים קיט,קכא; מדרש תנחומא שפטים טו).
עַל אֹיְבֶךָ – יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּאוֹיְבִים; אַל תְּרַחֵם עֲלֵיהֶם, כִּי לֹא יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ (תנחומא שם).
סוּס וָרֶכֶב – בְּעֵינַי חֲשׁוּבִים כֻּלָּם כְּסוּס אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד" (שופטים ו,טז); וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה" (שמות טו,יט; מדרש תנחומא שפטים טז).
עַם רַב מִמְּךָ – בְּעֵינֶיךָ הוּא רַב, אֲבָל בְּעֵינַי אֵינוֹ רַב (תנחומא שם).

מפרשי רש"י

[א] שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה. אפשר הטעם, כי כאשר מחוסר אבר נראה שהוא מוכן לחסרון בגופו, ויש לחוש שיהיה ניזק במלחמה בגופו, כיון שהוא מוכן להיות חסר בגופו. אבל נראה שיש בזה דבר עמוק מאוד, כי צריכין שיעשה השם משפט באויביהם, ויעשה מדת הדין בהם. ולכך צריך שיהיו שלמים, כי אז מדת הדין עמהם, כי אין מדת הדין שורה אלא אם כן יש הכל שלם, שכל ענין הדין בלא תוספת ומגרעת, רק הכל דין שלם. ולפיכך מחוסר אבר אינו יוצא למלחמה. ולפיכך פירש (רש"י) (דאם) [ד]נסמכה פרשה זאת אל הפרשה הקודמת, שאם עשית משפט אז אתה מנצח את האויב, וכל זה כי כאשר יש משפט אז מדת הדין עושה דין באויבים:

[ב] מובטח שאתה מנצח. כי חרב בא לעולם על עיוות הדין (אבות פ"ה מ"ח), והכי נמי אם עשה דין יש לו חרב. כי הדין דומה לחרב המחתך, לכך אמרינן בכל מקום (ר' סנהדרין סוף ז ע"ב) 'חותכין את הדין'. לכך אם מעוות הדין, הרי חרב בא לעולם, ואם תיישר הדין, זה החרב הוא עמך, שהרי אתה חותך את הדין כהלכה. והיינו דאמרינן (שם) 'חרב בא לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה', שכל אלו אינן מחתכין כראוי, לכך החרב בא עליהם:

[ג] יהיו בעיניך כאויבים. דאם לא כן, בודאי לא ינצח על אוהבים, "אויביך" למה לי. ואם תאמר, ועדיין למה צריך למכתב "על אויביך", דאי שלא תרחם עליהם - כבר כתיב בפירוש (פסוק יג) "והכית וגומר" (קושית הרא"ם). ויש לומר, דהך (שם) איירי כשצרו על עיר (פסוק י), אז המצוה אחר שלא השלימה (פסוק יב) - "והכית את כל זכורה", כדי שיהיו יראים דאם לא יעשו שלום - וילכדו ישראל העיר - יהיו הורגין הכל. אבל כאן במלחמה שהיא שלא בעיר, רק מערכה מול מערכה, ובזה לא נצטוו שלא להחיות, ולכך מזהיר שאל ירחם עליהם. כמו שעשה אחאב, שהיה מרחם על בן הדד (מלכים א כ', ל"ד), ובא העונש עליו: