מפרשי רש"י על דברים יט יז
<< | מפרשי רש"י על דברים • פרק י"ט • פסוק י"ז |
• ג • ו • טו • טז • יז • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְעָמְד֧וּ שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם׃
רש"י
"ועמדו שני האנשים" - (שבועות ל) בעדים הכתוב מדבר ולמד שאין עדות בנשים ולמד שצריכין להעד עדותן מעומד
"אשר להם הריב" - אלו בעלי הדין
"לפני ה'" - יהיה דומה להם כאלו עומדים לפני המקום שנא' (תהלים פב) בקרב אלהים ישפוט
"אשר יהיו בימים ההם" - (ר"ה כה) יפתח בדורו כשמואל בדורו צריך אתה לנהוג בו כבוד
רש"י מנוקד ומעוצב
וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים – בָּעֵדִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְלִמֵּד שֶׁאֵין עֵדוּת בְּנָשִׁים, וְלִמֵּד שֶׁצְּרִיכִין לְהָעִיד עֵדוּתָן מְעֻמָּד (שבועות ל' ע"א).
אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב – אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַדִּין (ספרי קצ; סנהדרין י"ט ע"א).
לִפְנֵי ה' – יִהְיֶה דּוֹמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹמְדִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם (שם ושם), שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" (תהלים פב,א).
אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם – יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ (ר"ה כ"ה ע"ב), צָרִיךְ אַתָּה לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד.
מפרשי רש"י
[ט] בעדים הכתוב מדבר כו'. מפרש בגמרא בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.), דאי בבעלי דינין - וכי שנים באים לדין, שלשה אינם באים לדין, דלפעמים יש מחלוקת בין שלשה, שכל אחד ואחד אומר שלי הוא, נמצא כי המחלוקת בין שלשה. אבל שלשה עדים כמו שני עדים נחשבים, ושפיר כתב "שני אנשים". ועל כרחך בא ללמד שלא יעידו אלא מעומד, דכתיב "ועמדו". וגם בא ללמד שאין עדות אלא באנשים, ולא בנשים. דאם לא כן, הוי למכתב 'ועמד העד ואשר להם הריב לפני ה, אלא "אנשים" ולא נשים. ולהא לחוד לא אתא, דאם כן "אשר להם הריב" למה לי, אלא לומר שגם בעלי הריב בעמידה (שם). והא דאיתא במסכת מועד קטן (סוף כ ע"ב) דיליף דקריעה מעומד, מדכתיב (ר' איוב א, כ) "ויקם ויקרע את בגדיו", פריך בגמרא (שם ריש כא.) אלא "ועמד ואמר" דגבי חליצה (להלן כה, ח) הכי נמי דבעי מעומד וכו'. אם כן משמע "ועמד" לא משמע עמידה. כבר תרצו התוספות (שבועות ל. ד"ה מצוה) דעמידה דאחריו מעשה, כמו "ועמד ואמר" לא משמע עמידה, אבל כאן דלא כתיב רק "ועמדו" משמע עמידה שפיר, דהא לא כתיב בקרא רק עמידה, לאפוקי אם מעשה אחריו, דרך הכתוב לומר שעמד ועשה מעשה זה:
[י] אלו בעלי הדין. דאילו עדים כבר כתיב, ויליף (שבועות דף ל.) דגם בעלי דינין בעמידה: