מפרשי רש"י על בראשית כד ח
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק כ"ד • פסוק ח' |
• א • ב • ז • ח • י • יד • טז • יז • כא • כב • כג • כד • כה • כט • לא • לב • לג • לו • לז • לט • מט • נ • נב • נה • נז • נח • סב • סג • סד • סו • סז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה׃
רש"י
"ונקית משבועתי וגו'" - וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא (קידושין ס"א)
"רק את בני וגו'" - רק מיעוט הוא בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני סופו לחזור
רש"י מנוקד ומעוצב
וְנִקִּיתָ מִשְּׁבוּעָתִי... – וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא.
רַק אֶת בְּנִי... – "רַק" מִיעוּט הוּא: בְּנִי אֵינוֹ חוֹזֵר, אֲבָל יַעֲקֹב בֶּן בְּנִי סוֹפוֹ לַחֲזוֹר (בראשית רבה נט,י).
מפרשי רש"י
[ה] וקח לי אשה מבנות ענר וכו'. כי אחר שהשבועה היתה עליה כדכתיב (פסוק ג) "לא תקח אשה מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו", ולא היה צריך לומר "בקרבו", אלא זהו ענר אשכול וממרא אשר היה אברהם יושב בקרבו, וגם עליהם השביעו שלא יקח אשה לבנו אף על גב שהם כשרים, ולא הוצרך לומר "בקרבו", כי מאחר שאמר "מבנות הכנעני" (פסוק ג) כל כנען במשמע, אלא לומר שעליהם קאי "ונקית משבועתי זאת", דהיינו שלא ליקח אשה מבנות ענר, וקח אשה מן ענר אשכול וממרא. ועוד מדאמר "ונקית משבועתי זאת" משמע שבועה אחרונה שהשביעו גם על בנות ענר אשכול וממרא, וזה "אשר אנכי יושב בקרבו", ועל שבועה אחרונה אמר "ונקית משבועתי זאת" - וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, אבל שבועה שלא יקח אשה משאר בנות כנען - כדקאי קאי:
ואם תאמר והא רש"י פירש לקמן (פסוק מט) "ואפנה על ימין או על שמאל" - לקח מבנות לוט או ישמעאל, ונראה לומר כי מפני שאמר למעלה שיקח לו אשה ממולדתו (פסוק ד), וישמעאל ולוט גם כן ממולדתו, ואמנם ילך תחלה אל נחור מפני שאמר "כי אם אל ארצי ומולדתי", ומשפחת נחור 'ארצו ומולדתו', אבל אם לא יתן לו אז יפנה על ימין או על שמאל, דהא איכא חדא, דהיינו מולדתו. ומה שפירש כאן מבנות ענר אשכול וממרא וכו', היינו מפני שכתב "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך וגו'", שכולל כל שהוא ממשפחתו, ועל זה אמר "ואם לא תאבה" - 'ולקחת אשה מבנות ענר אשכול וממרא':
ומה שהורשה ליקח מבנות כנען ולא מבנות אליעזר עצמו, שהוא היה צדיק יותר, נראה כי בבנות ענר אשכול וממרא אין כל כך קללה לפי שהיו בעלי ברית אברהם (לעיל יד, יג), ונאמר (לעיל יב, ג) "ואברכה מברכך" ושייך בהם ברכה, אבל אליעזר סוף שגם הוא היה משרת את אברהם והיה זקן ביתו (פסוק ב) - מפני שעיקר הקללה שהם עבדים (לעיל ט, כה), ועדיין אותה קללה בו שהיה עבד, ולפיכך לא רצה שיקח את בתו:
[ו] מעוט הוא. ומה שאמר זה לעבד - כדי שיגיד זה להם שיהיה בניהם בא אליהם ולא יהיה אסור לצאת חוצה לארץ, ולפיכך לא ימנעו מלהשיא בנותם להם:
בד"ה וקח לי כו' וממרא נ"ב ולי נראה דמעולם לא דיבר אליעזר לאברהם כך ולא תבע בפה כדי שלא יחשוד אותו שיתרשל וימעול בשליחתו כדי שיתחתן עמו וק"ל וגם אם היה אברה' רוצה להזדווג עמו אם לא ימצא ממשפחתו מ"מ לא היה מגלה לו כדי שלא יתרשל בשליחתו ובודאי שהיה אליעזר נושא ונותן כך בשכלו שראוי היה להזדווג עמי אלא שהוא ארור אבל לא דיבר כלל בפני אברהם וכדי לפייס' ולשבחם ולהודיע להם שאברה' חשק בהם מחמת יחום משפחתם הוצי' אותן הדברים מפיו ובראותו שהם נתגאו עליו ונתקשו שהיה מוכרח להם והיו רוצין להענישו בהון עתיק הוציא נמי דחייה מלבו ואמר להם שאינו מוכרח להם ויש לו רשו' נמי להזדווג עם ישמעאל ולוט אעפ"י שלא היו דברים מעולם וק"ל קרוב לזה פירש מהרא"י ודוק מהרש"ל: