מפרשי רש"י על במדבר ד טו
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ד' • פסוק ט"ו | >>
• ב • ד • ה • ט • י • יב • יג • טו • טז • כב • כה • כו • כז • לב • מז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן־וּ֠בָנָ֠יו לְכַסֹּ֨ת אֶת־הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַקֹּ֘דֶשׁ֮ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵי־קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא־יִגְּע֥וּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵ֑תוּ אֵ֛לֶּה מַשָּׂ֥א בְנֵֽי־קְהָ֖ת בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
רש"י
"לכסת את הקדש" - הארון והמזבח
"ואת כל כלי הקדש" - המנורה וכלי שרת
"ומתו" - שאם יגעו חייבין מיתה בידי שמים
רש"י מנוקד ומעוצב
לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ – הָאָרוֹן וְהַמִּזְבֵּחַ.
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ – הַמְּנוֹרָה וּכְלֵי שָׁרֵת.
וָמֵתוּ – שֶׁאִם יִגְּעוּ, חַיָּבִין מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
מפרשי רש"י
[י] שאם יגעו חייבים מיתה בידי שמים. פירוש, כי אין "ומתו" דבוקה עם "לא יגעו", כי למה יהיו חייבים מיתה, אלא פירוש שאם יגעו - "ומתו". ומה שכתב 'בידי שמים', כבר ביארנו בפרשת אמור (ויקרא פכ"ב אות יג) שכל מקום שכתוב בו "ולא יגעו ומתו" שהוא מיתה בידי שמים ולא מיתה בידי אדם, שפירוש הכתוב ולא יגעו כדי שלא ימותו, ואם כן בידי שמים הוא, דמיתה בידי אדם אפשר שיגע ולא ימות, כגון שלא העידו עליו בבית דין. ובכל מקום שכתוב מיתה בידי אדם לא נמצא שהיא נשמע מכלל הלאו, מפני שהמיתה בבית דין היא מלתא בפני עצמה, שכתוב בנביא שקר (ר' דברים יח, כ) "והאיש אשר יעשה בזדון ומת", רצה לומר אחר שעשה את העבירה הזאת ומת בבית דין. אבל כאן "ולא יגע ומתו", שהמיתה הנזכרת קאי על "ולא יגעו", שמזהיר אותו שלא יגעו, שאם יגעו ימות בודאי:
ועוד, לא מצאתי בכתוב מיתת בית דין בלשון רבים לומר "ומתו", אלא בלשון יחיד, מפני כי בית דין דנין כל אחד ואחד בפני עצמו, ולא שייך בדין שלהם "ומתו", אבל במיתה בידי שמים שהוא מחייב דרך כלל, שייך לומר כך, וזה גם כן נכון. ועוד נתבאר בפרשת אמור: