מסכת שמחות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מסכת שמחות · ה · >>

פרק ה[עריכה]

הלכה א[עריכה]

אבל כל שבעה ימים אסור לעשות מלאכה. הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתו. כשם שהוא והם אסורים לעשות כך אחרים אסורים לעשות לו.

הלכה ב[עריכה]

עושין לו מלאכה שהיא אובדת (לו) -- כונסין לו גרנו, ובועטין לו גתו, גורפין את חביותיו.

זיתיו הפוכין -- רבי יהודה אומר טוען קורה הראשונה, לאחר אבל גומר. אמר לו רבי יוסי והלא אובדין הן, אלא יגמור.

הלכה ג[עריכה]

פשתנו לעלות מן המשרה, צמרו לעלות מן היורה -- אם יש שם אחרים -- מסלקין עמו, אם לאו -- מסלקין בצנעא.

הלכה ד[עריכה]

בדו לגוף -- רבי יהודה אומר (למדין לאחר האבל ומריח) [עושין לו למודין ולאחר אבילות יגמור]. אמר לו רבי יוסי והלא אובדים הם, אלא יגמורו.

הלכה ה[עריכה]

מרביצין שדה לבן שלא לזורעה. זורעין לו פס פשתן ברביעית כדברי ר"א. וחכמים אומרים לא זרעה פשתן יזרענה מין אחר, לא זרעה בשבת זה יזרענה בשבת אחרת.

הלכה ו[עריכה]

היה נחתום בעיר ואין שם אלא הוא -- עושה בצנעה מפני כבוד העם.

הלכה ז[עריכה]

רבי שמעון בן יוחי אומר והרי שהיה ספר או בלן לרבים והגיע זמן הרגל עושה בצנעא מפני כבוד העם.

הלכה ח[עריכה]

היה יושב ומספר ובאו ואמרו לו "מת אביך" -- הרי זה יגמור. אחד המספר ואחד המסתפר.

הפועלים שקבלו מלאכה לעשות לאבל, בתוך ביתו -- אסור, בתוך בתיהם -- מותר. רבי שמעון בן יוחי אומר שכר יום בין כך ובין כך אסור [שכר הקיבולת בביתו אסור בבתיהם מותר במחובר לקרקע בין כך ובין כך אסור] בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר.

הלכה ט[עריכה]

אבל שתכפוהו אביליו הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים. ואם היו בגדיו צואין מדיחן בצונן אבל לא במי רגלים.

הלכה י[עריכה]

אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל, וכיון שהגיעו לעיר -- יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית צבור.

הלכה יא[עריכה]

מנודה שמת -- הרי זה טעון סקילה. לא שהעמידו עליו גל אבנים גדול כעכן אלא שליח בית דין נוטל את האבן ונותנה על ארונו לקיים בו מצות סקילה.

הלכה יב[עריכה]

מנודה לא קורא ולא קורין עמו, לא שונה ולא שונין עמו. אבל קורא הוא ושונה לעצמו בשביל שלא ישכח את למודו.

הלכה יג[עריכה]

שוכרין אותו משתכרין לו, לא בשביל הנאת עצמן אלא כדי שינעול הדלת לפניו.

הלכה יד[עריכה]

מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת, מנודה לעיר אחרת לא מנודה לעירו‏[1]. מנודה לתלמידים לא מנודה לחכמים, מנודה לחכמים מנודה לתלמידים. מנודה מכל העם לא מנודה לנשיא, מנודה לנשיא מנודה לכל העם.

הלכה טו[עריכה]

מת אחד מהמנדים, אם נתן רשות לחברים -- מתירים לו, ואם לאו -- אין מתירים לו.

הלכה טז[עריכה]

אין נדוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ימים.

הלכה יז[עריכה]

רבן גמליאל אומר כל שפשטו בו בית דין, אף על פי שחזרו וקרבו אותו, אין יוצא בשלום מן העולם.


נוסחת הגר"א[עריכה]

הגהות הגרי"ב[עריכה]

פירוש לב חכמים[עריכה]

פירוש נחלת יעקב[עריכה]

הערות[עריכה]

  1. ^ הגהנו ע"פ הגר"א - ויקיעורך