עם טעמים:
בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לְאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל תֵּ֥שַׁע שָׁנִֽים׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"בשנת שתים עשרה לאחז וגו'" - אי אפשר לומר שמלך הושע בשנת שתים עשרה לאחז שהרי בשנת ארבע לאחז הרג את פקח ומלך תחתיו וכשתבדק בשנות פקח תמצא כן וגם אי אפשר לומר שלא מלך אלא תשע שנים שהרי מלך משנת ארבע לאחז עד שנת שש לחזקיהו שנלכדה שומרון הרי יותר משש עשרה שנה ומה תלמוד לומר תשע שנים משמרד במלך אשור כך שנויה בסדר עולם ואי אפשר לומר שבשנת שתים עשרה לאחז התחיל למרוד שאם כן תמצא את שני מרדו חמש שנים בימי אחז ושש שנים בימי חזקיהו הרי אחת עשרה וכאן הוא אומר תשע לא הוזכר שנת שתים עשרה לאחז אלא לענין מקרא של אחריו עליו עלה שלמנאסר וגו' שבשנת שתים עשרה לאחז עלה סנחריב על הושע והגלה לאותן שבעבר הירדן וכך שנינו בסדר עולם ומקרא כתוב בדברי הימים (א ה כו) ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולא פירש באיזה זמן וכאן פירש שבשנת שתים עשרה לאחז היה שלש גליות גלו עשרת השבטים בשנת עשרים לפקח כמו שכתוב למעלה (טו כט) בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל וגו' כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה וזה היה שנת הארבע לאחז שהה שמנה שנים ובא עליהם שנת שתים עשרה לאחז והגלם לראובני ולגדי וכשראה הושע בן אלה מרד בו ושלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (לקמן יז ד) שהה שמונה שנים ובא וצר על שומרון ונלכדה לקץ שלש שנים וגלו כולן וזהו שנאמר (בישעיהו ח כג) כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי הקל אף בשניה שלא הגלה אלא שני השבטים אבל האחרון הכביד טיאט את הכל כזה שמכבד את הבית ומכל מקום לפי החשבון שכתב כאן את מנין שני מרדו תשע שנים לא מרד בו עד שנת ארבע עשרה לאחז שהרי אחז מלך שש עשרה שלש שנים של אחז היה המרד ושש שנים בימי חזקיהו
"בשנת שתים עשרה" - כי מתחילה היה הושע תשעה שנים מקוטעות נציב מלך מתחת יד מלך אשור ואחר זמן מרד בו ומלך מעצמו ט' שנים מקוטעות ומה שנאמר למעלה שמלך הושע בכ' ליותם רצה לומר אז נעשה נציב מלך והיה כן עד תחילת שנת י"ג לאחז תשעה שנים מקוטעות כי כ' ליותם הוא ה' לאחז כי יותם מת בי"ו למלכו ומיד מלך אחז ומה שנאמר כאן בשנת שתים עשרה רצה לומר אחר שעבר י"ב לאחז ובתחלת י"ג מלך הושע מעצמו ומרד במלך אשור
