מלבי"ם על תהלים קיא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על תהליםפרק קי"א • פסוק ד' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


תהלים קי"א, ד':

זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו
  חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְהֹוָֽה׃



"זכר עשה לנפלאותיו", אמנם הנפלאות שהם למעלה מדרך הטבע לא יעשם ה' תמיד, ולא ישנה את הטבע רק בעת מן העתים לפי הצורך להודיע לבני האדם גבורותיו, וזה זכרו לדור, שע"י הנפלאות יזכרו שהוא הבורא והוא היכול לשנות את הבריאה, וע"כ לא יעשם תמיד אחר שהם רק לזכר, וכל שיזכרו נפלאותיו אין צריך עוד להם, וזה יעשה מצד שהוא "חנון ורחום", ר"ל אם מצד החנינה כמו שעשה להאבות שמצאו חן בעיניו, אם מצד הרחמים כמו שעשה בעת יציאת מצרים מצד שרחם על ענים וצרתם:

ביאור המילות

"זכר". ע"ל קל"ה י"ג:

 



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.