מלבי"ם על תהלים פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · פב · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מזמור לאסף", הוסד נגד השופטים המטים משפט, וכפי סדר המזמורים נראה שגם שיר זה (כמו השיר שאח"ז) נתקן בימי יהושפט שהעמיד שופטים בכל עיר ועיר והזהיר אותם, דעו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט, ועתה יהי פחד ה' עליכם (דה"ב י"ט) "אלהים נצב בעדת אל", אלהים עומד בין הבעלי דינים והעדים הבאים למשפט שהם צריכים לעמוד, אלהים עומד עמהם, וגם "בקרב אלהים ישפט", גם נמצא בין השופטים ושופט עמהם, ומצייר ששופט בקרב אלהים, היינו בקרב לב השופטים נמצא דבר אלהים המזהיר אותם, ואומר להם.

ביאור המילות

"נצב". על העומדים לפני הב"ד, כמ"ש ישעיה ג' על נצב לריב, ועדת היינו הנועדים למשפט:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עד מתי תשפטו עול", יצייר שה' צועק זאת בין עדת הבע"ד שמזהיר עמהם את השופטים, וגם ידבר כן בקרב השופטים (והמליצה שנפשם המוסריית תעיד להם בלבבם בשם ה' כי לא טוב עושים) והנה נטיית המשפט יהיה בשני פנים,

  • א) במשפט של שני בעלי דינים שבאים למשפט, מלוה ולוה, קונה ומוכר, וכדומה עז"א "עד מתי תשפטו עול",
  • ב) בהעלם עין מעשות משפט בעושקים וחומסים ובעלי זרוע, ועז"א "עד מתי פני רשעים תשאו, סלה" סיום הענין:
 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שפטו", כ"ז מדברי האל, נגד הטיית משפט בין שני בעלי דינים אומר "שפטו דל ויתום", ומוסיף לאמר "עני ורש הצדיקו", שישפטו משפט צדק, שהצדק הוא יותר מן המשפט שישקיף לפי הענין והנדונים:

ביאור המילות

(ג-ד) "שפטו, הצדיקו". ההבדל בין משפט וצדק ידוע בכמה מקומות שצדק מוסיף על המשפט שישקיף על הענין והנדונים, והבדל בין דל ואביון עני ורש, אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, עז"א שפטו דל ויתום, פלטו דל ואביון, שדל הסמוך אל אביון הוא שנתדלדל לגמרי, ואין לו משפט לתבוע דבר רק צריך לפלטו ולהצילו בגופו מיד רשעים, ויש הבדל בין דל ורש, רש מציין שהתרושש מירושתו, שהוא הפך של ירש, ועני מציין הנכנע ובא על צדיקים לרוב, העני שבא למשפט על מה שלוקחים מנחלתו, ישפטו משפט צדק לפנים משורת הדין:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פלטו", ונגד לעשות משפט לנעשקים ונגזלים מיד בעלי זרוע, אמר "פלטו דל ואביון והצילו" אותו "מיד רשעים" הבאים לעשקו:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא ידעו", נגד העושק עושים א"ע כאילו אין יודעים מן העושק שנעשה, ונגד הדין הבא לפניהם משני בעלי דינים, "לא יבינו" לדין דין אמת לאמתו, ועי"כ "בחשכה יתהלכו", מציין את המשפט שהוא אור העולם והוא מוסדות תבל, וע"י העדר המשפט יתהלכו בחשכה "וימוטו כל מוסדי ארץ", ור"ל שהמשפט מחזיק ישוב הארץ בשני אופנים,

  • א) מצד הגמול האלהי שאם אין דין למטה ימנע אורו והשפעתו מלמעלה ובחשכה יתהלכו,
  • ב) מצד הטבע שאז איש את רעהו חיים בלעו וא"א שיתקיים הישוב המדיני, ועז"א ימוטו כל מוסדי ארץ:

ביאור המילות

"לא ידעו ולא יבינו". הידיעה ע"י החושים והבינה ע"י השכל, (ישעיה מ"א י"ט, מ"ג י' י"ט, מ"ד י"ח):

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני", מצייר שכמו שהיה צריך פועל אלהים ומעשהו לבריאת האדם והעולם, כן צריך משפט ושופטים להעמדת האדם והעולם וקיומם, כי אחר שהאדם מדיני בטבע א"א שלא יקרה ביניהם ריבים ודינים עושק וחמס אשר יבטל הקיבוץ וישוב העולם בכלל אם לא ימצא ביניהם נימוס ומשפט ושופטים, ומצד זה ידמה אותם כאלו הם אלהים יוצרי העולם, כי הם שותפים עמו בזה, שהוא ברא את העולם והם המקיימים אותו, וכמ"ש כל דיין הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במ"ב, וכן חשבם "לבני עליון" כי היסוד הראשי של המשפט מוצאו מחק התבונה הכוללת, שהיא אלהית, וכמ"ש החוקרים:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אכן" ראיתי, כי "כאדם תמותון", אחר שהפכתם ללענה משפט, רק בזה תדמו לבני עליון, כי "כאחד השרים" העליונים "תפולו", שידמה כאלו נפלתם משמים ארץ מעליון למטה שתגדל הנפילה כפי המעלה שנפל ממנה. עד כאן דבר ה' אל השופטים:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קומה", עתה יסב המשורר פניו אל ה' האומר זאת, ואומר אליו למה תדבר אל אלה בני עולה שהם ישפטו את הארץ והם יהיה להם חלק בארץ כאלהים, הם לא ינחלו את הארץ כי הם מוכנים למות, והם לא ישפטו אותה בצדק, "קומה אלהים" ואתה "שפטה הארץ", כי אתה בראת אותה "ואתה תנחל בכל הגוים" כי היא שלך לעולם, ועליך לקיימה ולהעמידה ע"י משפט, ולכן אתה שפטה הארץ:

ביאור המילות

"תנחל". עומד, הגוים הם שלך בנחלה דור דורים: